נטפליקס נגד בלוקבסטר, אייפון נגד בלקברי, פדקס נגד יו־פי־אס, סטארבקס נגד דאנקן דונאטס, גיבסון נגד פנדר, H&M נגד זארה, הלנה רובינשטיין נגד אליזבת ארדן - במלחמת המותגים, המבוסס על הפודקאסט הפופולרי Business Wars, מנתח דיוויד בראון בכתיבה בהירה וקלה כמה מהיריבויות העסקיות הגדולות במאה השנים האחרונות, תוך שימוש במושגים שהוא שואל מספרו של האסטרטג הצבאי הסיני סּון טסּו (דזה), אמנות המלחמה.
תוצאותיהן של כמה מהיריבויות המוצגות בספר שינו את ההיסטוריה של העולם המערבי, ומכולן אפשר ללמוד על אסטרטגיות במאבק מול יריבים עסקיים, על התמודדות עם צרכים חברתיים משתנים ועל התכונות האנושיות שבונות סיפורי הצלחה.
סון טסו הבין כבר במאה השישית לפני הספירה את הבעיה שמולה ניצבה רשת בלוקבסטר. נטפליקס התקיפה את בלוקבסטר בשטח שלה. ״גנרל חכם דואג להאכיל את חייליו על חשבון האויב,״ מייעץ האסטרטג הסיני בספרו. ״משא קרון אחד מן המלאי של האויב שווה ערך לעשרים קרונות מהמלאי שלך.״ עצם השילוח של קרון אחד של מזון מהבית מנצל משאבים אדירים. בדומה לכך, קל הרבה יותר לבזוז בסיס לקוחות קיים באמצעות מוצר טוב יותר מאשר לשכנע אנשים להתנסות במוצר או בשירות חדשים.
וזה בדיוק מה שנטפליקס עשתה. היא ליקטה מזון בשטח האויב. בלוקבסטר הקדישה כמעט עשרים שנה למאמץ לגרום לאמריקאים להתמכר להרגל לשכור סרטים לצפייה ביתית. רנדולף והייסטינגס רק שכנעו אותם לעבור למודל שסיפק להם חוויה טובה יותר כמעט מכל הבחינות. באמצעות הגישה הזאת תפסה נטפליקס נתח שוק גדל והולך בלי להסתכן.
