על אישה באמצע החיים, שאינה מאפשרת להחמצה להתוות את מסלול חייה, בספרה של קתרין יוז, מחברת רבי המכר הבינלאומיים מכתב שנשכח והסוד.
טארה ואִמה ויולט חיות בדירה עלובה במנצ´סטר ומתפרנסות בקושי מהופעותיה של ויולט כזמרת במועדונים מפוקפקים. כאשר היא מקבלת בחורף 1978 הזדמנות להופיע במועדון יוקרתי ופוגשת את לארי – גבר אבירי, יפה תואר ומצליח – נראה שמזלה מתחיל להאיר לה פנים. לארי מציע לוויולט לצאת לחופשה על שפת הים, והיא בטוחה שעתיד חדש נכון לה ולבתה. אולם טארה לא מצליחה להרפות מהחשד שלארי איננו הבחירה הנכונה עבור אמה.
ארבעים שנה לאחר מכן, כאשר טארה מקבלת מכתב רשמי, היא בטוחה שמדובר במסמכי גירושים שלה, מבעלה שנטש אותה למען מזכירתו ההרה. להפתעתה, המכתב קשור לעברה ולאּמה. כמעט בעל כורחה, יוצאת טארה למסע בספרד, בחיפוש אחר תשובה לשאלה שרודפת אותה שנים רבות. היא לא מעלה בדעתה כי בדרך היא עשויה לגלות אמת מפתיעה על מי שהיא כיום.
הכול התחיל בנובמבר. אני זוכרת בבירור את השמיים המכוסים ענני עופרת כבדים, את דוק הערפל שריחף חצי מטר מעל המדשאה, ואת הריח הטחוב של עלים מרקיבים מעורב בעשן מדורות דועכות. דומה היה שכל הגינה נושאת בנטל. אני לא ממש יודעת איך מזג האוויר קשור לסיפור, אבל נראה לי שסיפורים רבים נפתחים בתיאורו. ואולי אני מתאמצת יותר מדי. אולי הייתי צריכה לפתוח במכתב במקום במזג האוויר. כי בסופו של דבר, בו הסיפור התחיל באמת. הוא היה הזרז לכל מה שקרה לאחר מכן.
