הוצאה מחודשת ומשמחת מאוד לקובץ הסיפורים השמיני של הסופרת הקנדית הנערצת, אמנית הסיפור הקצר, כלת פרס נובל לספרות לשנת 2013, אליס מונרו.
נערה מרדנית הנעלמת במהלך טיול; ספרנית המנהלת חליפת מכתבים עם חייל; אשה בגיל העמידה המוטרדת מחוסר העניין של בעלה במין - כדרכה של מונרו, הסיפורים מסופרים מנקודת מבט נשית ובמרכזם נשים המסרבות לקבל את תכתיבי החברה ולצמצם את עולמן.
בקובץ שמונה סיפורים שעלילתם מתרחשת על פני נקודות שונות בזמן, משנת 1851 עד שנת 1964, אך באותה סביבה - שתי עיירות הסמוכות זו לזו באונטריו שבקנדה, מרחב ההתרחשות המוכר לנו מסיפורים אחרים של מונרו.
לואיזה ישבה בחדר האוכל של מלון קומרשייל ופתחה את המכתב שהגיע באותו יום מחוץ־לארץ. כהרגלה אכלה סטייק ותפוחי־אדמה, ושתתה כוס יין. בחדר סעדו אחדים מן האורחים ועימם גם רופא השיניים האלמן שאכל שם מדי ערב. בהתחלה גילה בה עניין, אך מייד סיפר לה שמעולם לא ראה אישה נוגעת ביין או באלכוהול.
"זה מטעמי בריאות," השיבה לואיזה בנימה רצינית.
המפות הלבנות הוחלפו מדי שבוע ובין לבין כוסו בציפויי מגן שמנוניים. בחורף הריח חדר האוכל מציפויי השעם שנוגבו במטלית מטבח ומאדי הפחמים שרחשו בתנור, ומרוטב בקר, תפוחי־אדמה ובצלים מיובשים - ריח לא בלתי נעים עבור מי שנכנס מן הקור רעב. על כל שולחן הונח מעמד קטן שבתוכו עמדו בקבוק עם רוטב הבקר החום, בקבוק עם רוטב עגבניות וצנצנת חזרת.
המכתב היה ממוען לכבוד "הספרנית, הספרייה הציבורית של קארסטֶרְז, קארסטרז, אונטריו". התאריך שהתנוסס עליו היה מלפני שישה שבועות - 4 בינואר, 1917.
