דמיינו שאתם מגלים מעיין שכל השותה ממימיו חי לנצח. מה תעשו? האם תשתו ממנו? האם חיי נצח הם ברכה או קללה?
עבור ויני פוסטר זוהי אינה שאלה דמיונית.
ויני היא נערה שגרה בבית מבודד בשולי חורש טריגאפ. יום אחד בחודש אוגוסט הלוהט, היא מחליטה שנמאס לה ממשפחתה המעיקה ומחליטה לברוח מהבית. היא נכנסת אל בין עצי החורש, ובקרחת יער קטנה מגלה נער שותה ממימיו של מעיין נסתר. בעקבותיו היא פוגשת את משפחת טאק המיוחדת שמסתירה סוד מסעיר. הפגישה עם בני המשפחה מטלטלת את עולמה של ויני, וכעת עליה לקבל החלטה שיכולה לשנות את חייה לעד. וכל אותו זמן עוקב אחרי ויני ומשפחת טאק איש מסתורי בחליפה צהובה.
מעיין הנצח הוא ספר יפהפה ומיוחד במינו שיהדהד בליבכם
זמן רב לאחר שתסיימו לקראו. הסופרת האמריקאית נטלי באביט כתבה אותו בשנת 1975, ומיד עם צאתו הוא זכה להצלחה רבה וזיכה את הכותבת בפרס אנדרסן היוקרתי
לספרות ילדים ונוער.
הסופר אסף שור תרגם את הספר מחדש, במסגרת סדרת הרפתקה של הוצאת אוקיינוס, ואנחנו מקוות שגם על המדף שלכם הוא יזכה לחיי נצח.
השבוע הראשון של אוגוסט משתהה בשׂיא הקיץ, בפסגת השנה כולה, כמו מושב בגלגל ענק המתנודד בשיא גובהו כשהגלגל עוצר. השבועות שקודמים לו הם הטיפוס מעלה־מעלה מן האביב הניחוחי, השבועות שאחריו הם הצניחה מטה־מטה אל צינת הסתיו, אך השבוע הראשון של אוגוסט הוא דומם וחם, וגם שקט במידה משונה, בבקרים לבנים ושטוחים, בשעות צהריים מסמאות ובשקיעות מגואלות בצבע רב מדי. את הלילות פולח לפעמים ברק, אלא שהוא עושה זאת לבדו. בלי רעם, בלי הגשם המקל. ימים מוזרים אלה, ימים בלי נשימה, ימים מלוהטים, הדוחקים באנשים לעשות דברים שבלי ספק יצטערו עליהם אחר כך.
