ספר ראשון בתרגום לעברית מיצירתה של הסופרת והמשוררת הגרמנייה, בת למיעוט השוואבי ברומניה, הרטה מולר, כלת פרס נובל לספרות לשנת 2009, אשר כתבה לא מעט על דיכוי האזרחים ברומניה הטוטליטרית, ממנה היגרה לגרמניה בשנת 1987.
לולה, סטודנטית שמגיעה לעיר הגדולה מן הכפר, מתגלה ללא רוח חיים, תלויה בארון הבגדים שלה. מספרת חיית הלילה, שחלקה איתה חדר במעונות, מוצאת את יומנה של לולה, ויחד עם חבריה הקרובים, אדגר, קורט וג´ורג´, יוצאת למסע לפתרון תעלומת מותה. הארבעה – כולם בני המיעוט השוואבי־גרמני שסבל תחת המשטר הקומוניסטי דיכוי והשפלה – מושכים את תשומת ליבו של קצין בסקוריטטה, שמתחיל לעקוב אחריהם תקופה ארוכה, גם לאחר שכל אחד מהם פונה לדרכו.
חיית הלב, שבחלקו הגדול הוא ספר אוטוביוגרפי, הוא חלק מטרילוגיה שכתבה מולר על החיים במדינת משטרה טוטליטרית, השולטת אפילו ביחסים הבין-אישיים. בסגנון כתיבה ייחודי ולעיתים אלגורי היא עוקבת בספר אחר הצעירים הללו, הכורעים תחת העליבות היומיומית, תחת משטר האימה והפחד של צ'אושסקו, וחולמים להגיע יום אחד למערב.
כשאני הולך בבוקר לבית המטבחיים הילדים בכפר הולכים לבית הספר, אמר קורט. אין להם מחברות ולא ספרים, רק חתיכת גיר. הם מציירים בגיר לבבות וממלאים בהם קירות וגדרות שלמים. הלבבות שזורים זה בזה. לבבות בקר וחזירים, אלא מה. הילדים האלה כבר שותפים לדבר עבירה. בערב, כשמנשקים אותם, הם מריחים שאבותיהם שתו דם בבית המטבחיים ורוצים גם הם לשם.
