רומן סאטירי, מצחיק במיוחד, מאת לאון פרנקו, מחבר מהנדסי הנפש האנושית, הבא חשבון עם עולם המו"לות וסצינת הספרות.
במרכז הרומן פילנתרופ עשיר ומסתורי בשם פיני ציצקוביץ', המגיע לעיר המטרופולין ת', שדומה דמיון רב לתל אביב בת זמננו, ושואף "להפוך את הספרות העברית לגדולה שוב". הוא מקים הוצאת ספרים, רוכש בסכומי כסף מופרכים את זכויות היוצרים לרומנים נשכחים של סופרים זקנים וגוססים, ומתחייב לשלם מקדמות ענק ותמלוגים גבוהים מהמקובל לסופרים אלמונים.
האם ציצקוביץ' באמת פטריוט ופטרון של האמנות כפי שהוא מצהיר על עצמו, או שאולי מדובר בסוכן של כאוס מטעם השמאל הרדיקלי כפי שמספרת עליו אחת השמועות? והאם, בסופו של דבר, כל מה שהמיליונר הנדיב מחפש זו אהבת אמת?
פרק ראשון
שבו מתקיים ערב השקה לספר שירה חשוב
אל אולם האירועים המרשים של התאחדות הסופרים בעיר המטרופולין ת' נכנס אדון בעל מראה מכובד שרק יומיים לפני כן זכה לקבל הזמנה לאירוע האקסקלוסיבי שעמד להיערך שם באותו ערב — השקת ספר השירה החדש והחשוב של המשורר הנודע... נו טוב, שכחתי את שמו כרגע, אבל בטח אזכר בו בהקדם. השקה זו, כיאה למעמדו של המשורר, לוּותה בתקרובת מהדרגה הראשונה, והאדון, שככל הנראה יהפוך לגיבורו של סיפור זה, הבחין כבר בכניסתו לאולם בשני שולחנות מתקפלים, כל אחד מהם באורך מטר ושמונים סנטימטרים, שכוסו בשעוונית לבנה. על השולחנות הונחו צלחות חד־פעמיות רבות ובהן פיצוחים ופירות יבשים כגון פיסטוק (בשלב זה כבר נשארו רק הקליפות), כמות קטנה של קשיו (אפשר להבין עקב המחיר השערורייתי שלו), אגוזי מלך ושקדים, וגם משמשים, צימוקים, תאנים ומעט תמרים (שבדומה לקשיו אפשר להבין למה הוגשו מהם רק מעט, ובתקבולת הפוכה לפיסטוק נותרו מהם רק הגלעינים). בנוסף לכיבודים אלה היו גם צלחות עם במבה ושלושה סוגים של ביסלי, אך תשומת הלב העיקרית הופנתה כמובן אל המאפים המלוחים והמתוקים.
