למי שלא מכיר את הנפשות הפועלות:
הרומן האוטוביוגרפי של פנחס שדה (1994-1929), החיים כמשל, ראה אור לראשונה ב-1958 ועורר בזמנו תגובות סוערות בקרב מבקרי הספרות. יצירת הביכורים של שדה זכתה לביקורות נוקבות על יומרנותה ועל סגנונה הייחודי. למרות זאת, הספר נחשב לאחת מן היצירות פורצות הדרך בספרות העברית, אשר השפיעה מאוד על קוראים רבים, ובפרט על צעירים תוהים ומחפשי דרך. עבור רבים מהם הספר היה, וממשיך להיות, מעין אופציה רוחנית אינדיבידואליסטית ואקזיסטנציאלית ייחודית.
יותם ראובני (2021-1949) הושפע רבות משדה ואף כונה "בנו הספרותי". מבקרים שונים הדגישו כי בסגנונו ניכרת השפעת כתיבתו של שדה – ז'אנר הכתיבה הווידויית. בגיל 17 קרא ראובני את החיים כמשל, שהשפיע עליו עמוקות. הוא יצר קשר עם שדה במטרה לפגוש את "מכשף המילים" ה"חי בצד השני של המחיצה" ומצא שיש ביניהם "שפה משותפת". הקשר שהחל אז נמשך שנים ארוכות. ראובני נהפך למקורבו של שדה, ניהל איתו דיאלוגים וראיונות, התבגר בצלו ושמר איתו על קשר קרוב ואינטימי עד סוף ימיו.
אם אתה מובהל באמבולנס למיון או למחלקת טיפול נמרץ, כל מה שנכתב בעולם, בין שאתה כתבת את זה ובין שדנטה כתב, או שייקספיר, זה באופן מבהיל ממש לא רלוונטי. זה לא קיים.
אילו הייתי צריך לייעץ לבני בן ה–16, אילו היה לי כעת בן בן 16, האם להיות זונה הומוסקסואלית או תוכי מטומטם, דמעות עומדות לי בעיניים מהחרפה, אבל הייתי מייעץ לו להיות תוכי מטומטם.
