שיבטה טויו החלה לכתוב שירה, בעידודו של בנה, בגיל 92. כשהיתה בת 98, התפרסם ספרה הראשון, נגע בקהל גדול ומכר ביפן לבד יותר ממיליון וחצי עותקים.
שירתה היא שירה צלולה וחופשית הפותחת חלון לחווית הזקנה, הכרוכה בבדידות ובקושי לצד השלמה והכרת טובה. שיבטה כותבת על רגעים בעברה, אך בו בזמן ערה לנוף היומיום ומודה על שמחת ההווה. שירתה מצליחה לחצות תרבויות ולגעת בלב אנשים בזכות קולה הפשוט והכן.
אני, בת התשעים ושש
“שִׁיבָּטָה סָן, עַל מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת?“
שָׁאֲלָה הַמְטַפֶּלֶת
וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לְּהָשִׁיב לָהּ
חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי
אֵיךְ הָעוֹלָם מָלֵא בְּטָעֻיּוֹת
שֶׁיֵּשׁ לְתַקֵּן
לְבַסּוֹף פָּשׁוּט נֶאֱנַחְתִּי וְחִיַּכְתִּי
