"אני לא זוכר טעם של חלב אם. אני לא זוכר את ברית המילה שלי [...] אני לא זוכר את היום שבו התחלתי לראות באהבה סבל. אני לא זוכר את היום שבו אהבתי את הילדה הראשונה שלא רצתה אותי [...] אני גם לא זוכר את היום שבו התחלתי לאהוב להתערות בעולמם של הגויים. והתחלתי לשנוא ולאהוב את היהדות בעת ובעונה אחת".
הדברים שאני לא זוכר הם אני היא מסה מאת הסופר הברזילאי זא'ק פוּקס, שהפכה ליצירה גרפית בזכות איוריה של רקל מָטסוּּשִִיטה ורואה אור בעברית בכריכה קשה בתרגום דלית להב־דורסט מפורטוגזית. במעין משחק בזיכרון, מזמין אותנו פוקס למסע בין כל הדברים שהוא לא זוכר – מרגע היווצרו ברחם אימו, דרך ילדותו ודרך התבגרותו כברזילאי ממוצא יהודי – ומטסושיטה משלימה את הטקסט בעזרת אזכורים ליצירות אמנות המתייחסות לזיכרון.
ז׳אק פוּקס הוא סופר מאסכולת האונגארד אוֹליפּוֹ (OuLiPo), מתרגם ומורה. התגורר בישראל, בארגנטינה, בצרפת ובארצות הברית. בעברית ראו אור שנים מספריו: אנטיתרפיות (כרמל, 2019) והנובֶּל (כרמל, 2022). רקל מָטסוּּשִִיטה היא מאיירת, מעצבת גרפית וסופרת. שותפה במשרד עיצוב בסאו פאולו.
אני לא זוכר את היום שבו התחלתי לראות באהבה סבל. אני לא זוכר את היום שבו אהבתי את הילדה הראשונה שלא רצתה אותי. את היום שבו הפכתי למלנכולי. אני גם לא זוכר שחשתי בוודאות שאני הכי טוב והכי חכם מכולם. אני לא זוכר שנעשיתי טיפש, יהיר ומופנם. שנעשיתי חששן. מתבודד. שהתחלתי לקלל. שחשבתי שהעולם לא מספיק טוב בשבילי. אני גם לא זוכר את היום שבו התחלתי לאהוב להתערות בעולמם של הגויים.
והתחלתי לשנוא ולאהוב את היהדות בעת ובעונה אחת. לשנוא את הצום ולזכור תמיד את האסונות שפקדו את עמי. להיות מוקסם מהאפשרות לחיות בארץ חזקה, צעירה, לוחמנית. אני גם לא זוכר את היום שבו בפעם הראשונה מאסתי בבית הכנסת וברבים מיושביו. אני גם לא זוכר למה. אני לא זוכר את הסלידה שחשתי מהריחות, מהבגדים ומהקטנוניות.
