"חִצֵּי הַזְּמַן מֵאָז וּמִתָּמִיד פּוֹגְעִים", כתב בתחילת האלף השני המשורר והפילוסוף-הרציונליסט אבו אלעלאא' אלמערי - מלים שקיבלו ממשות אירונית בשנת 2013, כשניתצו אנשי דאעש את פסלו של אלמערי בעיר הולדתו, מערת אלנועמאן, מדרום לחלבּ שבסוריה.
אלמערי, שכונה גם "העיוור הנצחי", תיאר את עצמו כאסיר של שלושה בתי כלא: של העיוורון, של הגוף העכור ושל חיי הפרישוּת שבהם בחר מרצון. לֻזוּמִיַאת - לֻזוּם מַא לַא יַלְזַם (התחייבויות וחובות מוּפָרִים) הוא מבחר מתוך מפעל השירה המתריס והנועז שלו, הכולל יותר מ-1,500 שירים. אלמערי הטיל ספק בכל סוג של אמונה עיוורת, וקרא תיגר הן על המוסכמות החברתיות והפוליטיות של תקופתו והן על הדגם הפואטי המקובל בשירה הערבית של זמנו ("חָרוּז נָדוֹשׁ וּמְאֻלָּץ").
זהו ספר נוסף בפרויקט המבורך עד מאוד של חוג המתרגמים שהתגבש במכון ון ליר - סדרת מכתוב مكتوب, המביאה תרגומים בעברית ליצירות מהספרות הערבית.
הַשָּׁעוֹת הֵן כְּלִי קִבּוּל שֶׁל אֵרוּעִים חֲבוּיִים
שֶׁלֹּא יִתְגַּלּוּ לְאַחַר שֶׁהַמִּכְסֶה מוּרָם
וְדוֹמֶה כִּי הַזְּמַן הוּא שִׁירוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר
שֶׁנִּמְנָע מִלִּשְׁזֹר בּוֹ חָרוּז נָדוֹשׁ וּמְאֻלָּץ.
לֵילוֹתָיו הַחוֹלְפִים אֵינָם חָשִׁים
אִם כְּהֶרֶף עַיִן אוֹ לְאַט יִתְרַחֲשׁוּ הַדְּבָרִים.
חִצֵּי הַזְּמַן מֵאָז וּמִתָּמִיד פּוֹגְעִים
וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הָאֵל לְיַשְּׁרָם אִם מִמַּסְלוּלָם הֵם סוֹטִים
מַתְּנוֹת הַחַיִּים הֵן הַלְוָאוֹת כָּזָב לַשָּׁוְא
וְהַנֶּהֱנִים מֵהֶן בִּתְמִימוּתָם מִתְבּוֹסְסִים.
