ספרה היחיד של מרסל סובז'ו, סופרת צרפתייה שחיה בתחילת המאה העשרים, אשר נכתב, פורסם והוכתר כיצירת מופת זמן קצר לפני מותה משחפת בשנת 1934. בספר בוחנת סובז'ו את התמורות שחלו במושג האהבה בחלוף הזמן וקובעת: מושג האהבה הוא היחיד שאינו משתנה ממאה למאה, אהבה היא על זמנית, חוצה אופנות ועידנים.
רומן המכתבים עזוב אותי פורש קונפליקט פנימי של הלב: תחינה אל האהוב לא לעזוב, ובאותה נשימה סירוב להתמסר. בין כותלי בית החולים, בעודה נאבקת במחלתה, גיבורת הספר מספרת, מטיחה וזועקת רגעים עם אהובה שהיו וחלפו; חורטת אותם במחשבותיה ובקול רם באוזני הסובבים: אוסף רגשות כמוסים שהיו חבויים במשך שנים ועתה מתגלים כאהבה נכזבת.
הספר פורסם בתחילה במהדורה מצומצמת של 163 עותקים, אך זכה להערכת הקהילה הספרותית-אמנותית שאליה השתייכה סובז׳ו. לאחר מותה, זכה הספר להצלחה ומאז נדפס במהדורות רבות.
