מבט חדש בספרות הישראלית על הדור השני לשואה בספרו של אודי הניס, שעלה לארץ בגיל 11 מארצות הברית, חזר לשם בשנות העשרים של חייו, שב לישראל בחלוף שנתיים והשתלב בתעשיית המוזיקה, עזב הכל לאחר חמש שנים ונסע ללונדון, שם הקליט, הופיע ותיווך בין מפיקים ישראלים לאמנים בינלאומיים, עד שחזר שוב לארץ, המשיך לעבוד כנגן, מלחין, מעבד ומנהל בחברות התקליטים הליקון והד ארצי, לפני שעזב את עולם ההקלטות בעשור האחרון ופנה להייטק.
בספר, שמחברו מעיד כי הוא נולד "אחרי הריון ארוך במיוחד", אנו פוגשים את שמשון לוי, מפיק מוזיקלי ישראלי שהתייתם מהוריו בגיל צעיר. מלאכת חינוכו הופקדה בידי סבו, ששרד את השואה ונשבע להכין את הנכד לשואה שנייה, שהוא משוכנע כי בוא-תבוא. ואולי הסבא לא טעה: דיטר שולץ, נכדו של קצין אס. אס. שפשט את המדים וחזר לחיי שגרה, חי בגרמניה והוגה באובססיביות בטעויות שעשה הרייך השלישי, ובאפשרות לתקן אותן.
"אימה והומור, דמויות פגזיות וסיפורת מלאת חן", כתב אוריאל קון על איפה אמצא עלה?, המפגיש אותנו עם גלריה של דמויות לא שגרתיות ובוחן את החיים בצילה של טראומה אישית וקולקטיבית.
התקשיתי בחשיבה מסודרת. פה ושם כשהתחיל קצה של תהליך מחשבתי, החוט נקטע מייד עם תחילתו. המוח שלי היה שקוע כולו, כבמנטרה: "סבא צדק. סבא חיים צדק. פשוט, צדק".
