באמצע שנות החמישים של המאה ה-19 פנה הסופר האמריקאי הגדול הרמן מלוויל לז'אנר הסיפור הקצר, כמוצא מהמבוי הסתום שאליו הגיעה הקריירה הספרותית שלו.
לאחר הפופולריות שידע בשנות הארבעים של המאה, דבק בסופר בן ה-33 חותם הכישלון: הרומן מובי דיק (1851) התקבל בהסתייגות צוננת, והרומן פייר (1852) ברתיעה בוטה. בשנים הבאות הוא פרסם ספרים נוספים, בהם קובץ סיפורים בשם סיפורי הפיאצה, ששלושה מתוכו מובאים בבניטו סרנו ושני סיפורים שלפנינו.
