בממלכה קרובה-רחוקה, בזמן קסום ואצילי, הופכת אחת האגדות הנודעות בפולקלור ובספרות המערב - סיפורה של שלגיה מאת האחים גרים - לפואמה של פושקין "האגדה על בת הצאר ושבעת האבירים".
העלילה הארכיטיפית, שבמרכזה ראי הקסם המדבר, זוכה כאן להרחבה תכנית ופואטית מרהיבה מאין כמוה, שרק עיטו של פושקין היה יכול להניב.
פואמה זו, הנחשבת לקלאסיקה עולמית, מוגשת לקוראת
העברית בתרגום מופתי של המשוררת ריטה קוגן.
"מאשתו נפרד הצאר, / חיש יצא את המבצר, / והצארית בגפה / באשנב לו מצפה... ובליל חג המולד / למלכה נולדת בת. / ובבוקר בא אורח / לו חיכתה לאור ירח, / לו חיכתה לאור חמה - / שב הצאר ממלחמה! / נשיקה עליו הבזיקה, / אנחה עליו המתיקה, / ומגודל הבשורה / בחצות יום נפטרה".
