בקיץ 2006 קיימה לין אולמן סדרת ראיונות עם אביה, הבמאי השוודי המפורסם אינגמר ברגמן, במטרה להפוך אותם לספר של שניהם. אך בגיל 89 הזקנה כבר נתנה בו את אותותיה והזיכרון שלו הלך ונעלם. הוא שכח כל כך הרבה מההיסטוריה המשותפת שלהם, עד שלפעמים היא תהתה אם הוא שכח גם אותה.
בקיץ שלאחר סדרת הראיונות מת אביה, ואולמן הניחה בצד את הקלטות וניסתה להמשיך בחייה. אך כשהאזינה להן, שנים לאחר מכן, הוצפה בנחשול של הרהורים על חייהם של אביה ושל אמה - השחקנית ליב אולמן - ועל חייה שלה. אז החליטה להעלות על הכתב את זיכרונותיה ומחשבותיה ולנסות לברר באמצעות הכתיבה סוגיות כמו התבגרות, זיקנה, אהבה וזיכרון.
"חסרי הנחת" הוא דיוקן של ילדה שרוצה להתבגר מהר ושל הורים שהיו מעדיפים להישאר ילדים. הוא עוסק באיש זקן שעומל בדייקנות על אחרית הדבר של חייו, ובאישה שמנסה להבין איך להמשיך בחייה. בכתיבה מבריקה ומלאת כנות, חוקרת אולמן את המערכת האקולוגית השבירה שבה אנחנו חיים מרגעינו הראשונים לאלה האחרונים, את האופן שבו הזיכרון מעצב את הדרמות של חיינו ואת השימוש שלנו בשפה כדי לתאר את העבר.
לין אולמן היא סופרת עטורת שבחים, עיתונאית ופובליציסטית. ספריה תורגמו ל-33 שפות. ב-2017 הוענק לה פרס דובלוג מהאקדמיה השוודית על מכלול יצירתה.
"כדי לכתוב על אנשים אמיתיים, כגון הורים, ילדים, בני זוג, חברים, אויבים, דודים, אחים או עוברי אורח אקראיים, חיוני להפוך אותם לבדויים. אני חושבת שזו הדרך היחידה להפיח בהם רוח חיים. לזכור משמעו להביט סביבך, שוב ושוב, בהפתעה מחודשת בכל פעם."
