בגיליון 09 של גרנטה בעברית 16 סיפורים קצרים ממיטב הספרות הספרדית החדשה - קולות בולטים, אשר חלקם נבחרו על ידי עורכי GRANTA לרשימת "המיטב בדורם" לכתיבה ספרדית חדשה וחלקם קולות חדשים שסיפוריהם ראו אור במהדורה הספרדית של גרנטה.
הסיפורים משלבים כתיבה מסאית וכתיבה סוריאליסטית מסקרנת, מאפשרים הצצה לספרות, לכתיבה ולתרבות העכשוויות בספרד, ובו בזמן מתכתבים עם המסורת של אמנות הסיפור הקצר בשפה הספרדית.
בגיליון יצירות מאת: חָווייֶר מוֹנטֶס, אלברטו אוֹלמוֹס, שרה מסה, חואן ויקו, מיגל אנחל אֶרננדס, פבלו גוּטיֶירס, כריסטינה מורָלֶס, אנדרס נאומן, חורחה קָרִיוֹן, אלווירה נבארו, סוניה אֶרננדס, קלרה אוּסוֹן, מיגל סרֵאנוֹ לָרַס, אֵדוּרְנֶה פּוֹרְטֵלָה, מרינה פֶּרֶסאגוּאה, אנדרס בַּרבָּה.
מתוך שיחה עם עורכת גרנטה בספרדית ולרי מיילס המופיעה בגיליון:
אחד ההבדלים שאני מוצאת בין הדורות הצעירים לקודמים הוא דרגה גבוהה יותר של קוסמופוליטיות. אף שהדורות הקודמים טיילו, חוו גלות ורובם התגוררו בספרד, בפריז או בלונדון בשלב כלשהו בחייהם, הם מעולם לא סטו מהזהויות ומהדגלים הלאומיים שלהם. היום רוב הכותבים נעים ממקום למקום בגלל תזזיתיות, מלגות או כדי לחוות חיים במקומות אחרים, להשתתף בתוכנית רזידנסי, לבלות זמן עם חברים. הסיבות לעקירות האלה אינן עוד התהפוכות הכלכליות והחברתיות הגדולות של העבר, וגם אם הם כותבים על עניינים מקומיים או יוצרים פורטרטים אינטימיים של משפחה במדינה מסוימת, במובן מסוים הם השתחררו מהצורך לייצג דגל או לשמש התגלמות של סמלים לאומיים כלשהם.
***
מתוך הגיהנום של האחות חואנה מאת אנדרס נאומן.
מספרדית: מיכל שליו
בלילה שהכרתי את האחות חואנה, היא הסבירה לי שהכול היה בגלל גיל המעבר. "אבל גיל המעבר מתחיל רק בגיל חמישים," חלקתי עליה בעקשנות. חואנה הביטה בי כמו הכמרים האלה שמתכוונים להעניש אותך אבל מחליטים לסלוח לך ברגע האחרון. היא המשיכה להביט בי בחיוך מתנשא, מזמין, וענתה לי בשלווה: "מה אתה יודע על גיל המעבר אצל נזירות, טמבל." רבע שעה אחר כך חואנה שילמה על השתייה. עשרים ושתיים דקות אחר כך – נס: מצאנו מונית פנויה באמצע פָּסֵאוֹ דֶה לָה רֵפוֹרמָה. ארבעים ושלוש דקות אחר כך היא ייללה מעליי והצמידה את פרקי הידיים שלי למיטה.
לפי מה שסיפרה לי, חואנה איבדה את בתוליה עם נזיר בלונדיני שבוע לפני שעזבה את המנזר. כדי לדייק, נאמר שהיא איבדה את הבתולים עם שישה או שבעה נזירים, לא כולם בלונדינים, בגיל שלושים ותשע. במילים שלה, היא טעמה אחד ומיד רצתה את כולם, כולם, כולם. החזרה היא לא שלי, אלא של חואנה. ככה היא סיפרה לי את זה, בעיניים עצומות וברגלים פשוקות.
