סיפורה של אליזבת זוט, שעשור לאחר פיטוריה מעבודתה ככימאית במכון מחקר בדרום קליפורניה, נאלצת להנחות תוכנית בישול פמיניסטית בערוץ טלוויזיה נידח, וזוכה להצלחה אדירה. זהו סיפור המסגרת, המתרחש בשנות השישים של המאה העשרים, וחוזר עשר שנים אחורה לסיפור התאהבותה של זוט עם קלווין אוונס, קולגה למקצוע, מותו הפתאומי בתאונה, בחירתה להיות רווקה בהריון וללדת בסוף שנות החמישים בארצות הברית והתמודדותה עם עולם גברי שובניסטי.
מחברת הספר, בוני גרמוס, "בונה גלריה מרשימה של דמויות משנה — מורכבות, מלאות נפח ומשמעותיות לסיפור העלילה לא פחות מאליזבת וקלווין עצמם", כתבה מאשה צור-גלוזמן בהארץ. "באמצעות הדמויות הללו והדינמיקות שלהן עם אליזבת ולעתים עם קלווין, גרמוס מספקת תובנות מרחיבות אופקים ולב על שלל נושאים: על עולם שנבנה למידותיהם של גברים; על שוויון והיעדרו; על פמיניזם וסולידריות נשית (וגם היעדרה); על אינדיבידואליות קיצונית והמחירים שהיא דורשת לעומת התגמולים שהיא מעניקה; על דעות קדומות וחסמים רגשיים; על גישה מדעית טהורה מול האינטרסים הלא ענייניים, לעתים קרובות, של הממסד המדעי; על אמונה רוחנית עמוקה מול נוקשותו הפנאטית ולעתים קרובות הצבועה של הממסד הדתי; על רציונליות ואמפיריציזם מול הכמיהה לנשגב ולטמיר [...] גרמוס רתומה קודם כל לספר סיפור מצוין. מלבד הנפח המשכנע של כל הדמויות, הפרספקטיבה של גרמוס מלאה עקיצות קטנות, שמכוונות ברובן דווקא לדמויות שברור שהיא הכי אוהבת (וכמוה גם הקוראים). הכתיבה שלה חריפה ונשכנית, מלאת הומור גם לנוכח המצבים המדכאים ביותר, מקורית ומרעננת בפרספקטיבות שלה".
ב-1961, כשנשים לבשו שמלות כפתורים, היו חברות במועדוני גננוּת והסיעו לגיונות של ילדים במכוניות חסרות חגורות בטיחות בלי לחשוב פעמיים; אז, לפני שמישהו ידע שתהיה תנועה של שנות השישים, ועל אחת כמה וכמה שהחברות בתנועה יקדישו את שישים השנים הבאות לתיעודה; אז, כשהמלחמות הגדולות נגמרו והמלחמות החשאיות רק התחילו ואנשים רעננו את מחשבותיהם והשתכנעו להאמין שהכול אפשרי, אמה בת השלושים של מדלן זוֹט התעוררה בכל בוקר לפני עלות השחר והיתה בטוחה בדבר אחד בלבד: החיים שלה נגמרו.
