לבי נבהל מהירח הוא מבחר שירה מקיף מתקופת שושלת טאנג, תור הזהב של הבודהיזם ושל השירה בסין. זהו מבחר מפסגות השירה העולמית בכל הזמנים. הספר הנו פרי עמל של שבע שנות תרגום ועריכה. בספר כ-130 שירים שנכתבו לפני כ-1,400 שנה. השירים העתיקים בתרגומם העברי של יובל אידו טל ויואב רפופורט יוצרים נוסח עברי מרהיב, שיש בו קלות ניסוח, טבעיות מבע ובעיקר יופי רב.
השירים מביאים אל ההווה הישראלי את הנופים הרחוקים והפתוחים של סין העתיקה, דממות מהדהדות וזעקות שתוקות, געגוע, אהבה, התבודדות ופרידה, מלחמה, שלום ומחיריהם, השלמה ומחאה, שמחת חיים ויגון לצד קלות דעת וכובד ראש.
כל אלה עשויים להביא למחשבה מחודשת על מקומה של השירה בחיי האדם ועל טווח אפשרויותיה, גם בתרבות הישראלית היום.
אני עושה לי את ביתי בין אנשים
ובכל זאת אין כאן רעש כרכרות והמולת סוסים
את שואלת איך יכול להיות שככה זה?
כשהלב רחוק האדמה עצמה רוחקת
אני אוסף לי חרציות למרגלות גדר שיחים
מסתכל רחוק אל ההרים הדרומיים
בהרים בערב האוויר צלול וטוב
הציפורים עפות ביחד וחוזרות אל הקנים
בתוך כל הדברים האלה
יש משהו אמיתי כל כך
אבל כשאני מנסה לתפוס את זה
אובדות לי המילים
