הציור הגדול הוא רומן היסטורי טרגי-קומי על אהבת האמנות ועל מאבקן של נשים לחירות יצירתית בחברה דכאנית. עלילת הרומן מתרחשת בימי הביניים בסקסוניה – וגם בשנות השמונים של המאה העשרים בתל אביב – ומשולבים בו מידע היסטורי מבוסס מחקר לצד עלילות ודמויות בדויות.
כדי לרומם את רוחן של נזירות וִינְהָאוְזֶן, שנכלאו במאה ה-14 בהוראת האפיפיור בין כותלי המנזר, יוזמת אם המנזר, מרגרטה הגדולה בעלת הניסים, לעטר את בית התפילה בציורי קיר שיתעלו על כל ציור אחר שראה העולם. האחיות נרתמות למשימה השאפתנית, אך נקלעות לתככים ומזימות במאבק על חסדה של אם המנזר הכריזמטית, שמסתיים באסון. בחלוף 664 שנים, חושפת פרופ' אלה גושן-צין – חוקרת נערצת מאוניברסיטת תל אביב – את סודותיהן של הנזירות. עולם האקדמיה מקבל את הגילוי המרעיש במנות שוות של התלהבות ובוז; מחזור הקנאה והקנאות שב ופורץ כאילו לא שכך מעולם.
הציור הגדול הוא ספרו העשירי, אבל הרומן הראשון, של אסף פינקוס, חוקר אמנות ימי הביניים, פרופסור לתולדות האמנות, לשעבר ראש החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב ומנהל הגלריה האוניברסיטאית, אשר הוסיף לספר אחרית דבר, שבה הוא מפרט מה ברומן מבוסס על מחקר היסטורי ומה בדוי, והיכן נטל את חירות היצירה וחרג מלוח הזמנים ההיסטורי.
בֶּרְטוֹלְדוּס פקח את עיניו לאפלת הלילה. חול לבן, בוהק, עשיר בקוורץ, כיסה את יצועו. נשימתו נעצרה למגען הקר והמתכתי של שתי חרבות, שהוצמדו לגרונו מימין ומשמאל. חום הקיץ היה קשה מנשוא, אך צינת הפחד גברה עליו. לא הייתה לו ברירה אלא לדקלם את המילים שהכתיבו לו שני הגברים החמושים. "החול," חזר אחריהם, "הוא השלג הפלאי של אוגוסט, כמו האות שבישר על הקמת כנסיית מריה הגדולה שברומא; טיפות הדם שנקוו בעיניי הן שתי יונים לבנות שנשלחו מהאדון. חיזיון קדוש, אני נשבע בזכות אבותיי ובשם המבורכים: את אדמתי זו אקדיש להקמת המנזר."
החרבות הורחקו מגרונו של בֶּרְטוֹלְדוּס. מבטו החרד ליווה את שני האבירים כשעזבו את החדר. הוא נאנח בחרדה ובהקלה.
