סיפורה של בת אצילים יפהפייה, אשר בגלל החינוך הנוקשה שקיבלה והצורך הבלתי פוסק לשלוט ברגשותיה, אבדה לה היכולת להתמסר לאהבה. בחצר מלוכה מלאה בפיתויים ובתככי אהבים, היא נידונה לסבל מתמשך. כשהיא מתאהבת לבסוף בגבר חלומותיה, באהבה בלתי אפשרית, מתנפצות באחת כל החומות שבנתה סביבה, וההרס שהיא ממיטה על עצמה ועל מקורביה נעשה בלתי נמנע.
הנסיכה דה קלב פורסם בעילום שם בשנת 1678, ואיש לא שיער שכתבה אותו אישה שנולדה בפריז למשפחת אצולה, מדאם דה לה פאייט (1693-1634), ושהספר יהיה לחלוץ סוגת הרומן ההיסטורי והפסיכולוגי.
הספר, שהיה לקלסיקה, ראה אור בעברית לראשונה ב-1975 בתרגום ירוחם לוריא (הוצאת דביר), ועכשיו בתרגום חדש של בני ציפר, המשיב לחיים סיפור בן יותר מ-300 שנה בשפה רלוונטית, המשמרת עם זאת את חן גינוני החצר הצרפתית של העבר.
ההוד ואמנות הפלירטוט לא נראו מעולם מרשימים כל כך בצרפת כבשנות מלכותו האחרונות של הנרי השני. הוא היה מלך נעים הליכות ויפה תואר, טיפוס שמתאהב בקלות. אף על פי שתשוקתו אל דיאן דה־פואטיה, הלא היא הדוכסית דה־ולנטינואה, הייתה בת למעלה מעשרים שנה, היא לא נחלשה כלל, וכמוה גם ההוכחות המוגזמות שהעניק לה.
