לראשונה בספר, מתוך כתבי־יד: יצירה פיוטית ספרותית מאת המשורר והבלשן שמחה קאלימאני, מרבני קהילת יהודי ונציה במאה ה־18, המתארת את המידות הרעות של בני זמנו.
תוכחת מגולה היא יצירה דרמטית־סאטירית נוקבת ושנונה, המפנה חיצי תוכחה אל פגעי החברה היהודית באיטליה של אותם ימים. בארבעה דיאלוגים בין הדמויות הבדיוניות כַּלְכֹּל ודַרְדַּע (לפי ספר מלכים א', פרק ה', פסוק י"א) משמיע המחבר ביקורת חריפה על עוולות חברתיות, רדיפת אופנות זרות, חנופה, גאווה וקלקולים רוחניים שונים.
היצירה נכתבה במשקל פיוטי לפי מסורת השירה העברית האיטלקית רבת השנים. אלי שטרן, שההדיר את היצירה מכתב־יד, הוסיף מבוא, הערות מבארות ונספח רחב היקף על תולדות המחבר, המתארים את הרקע התרבותי והחברתי של התקופה ואת תרומתו של קאלימאני לשירה העברית.
אִשָּׁה נוֹלָדָה מִקְּטַנֵּי אָרֶץ
קָלוֹן וּכְלִמַּת עָם וּבוּז מִשְׁפַּחַת,
אִם קוֹלָהּ קוֹל עָרֵב וְשִׁיר מַשְׁמַעַת,
תּוּבַל בֵּיתָה אִישִׁים נְטִילֵי כָסֶף
כִּגְבֶרֶת תֵּחָשֵׁב וְשָׁם שַׁלָּטֶת;
גַּם אִישׁ כִּי גִידֵי פַחֲדָיו נִתָּקוּ,
אִם מָעוּךְ יֶהִי אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ,
גַּם הוּא לָשִׁיר יֻקַּח בְּרֹב תִּפְאָרֶת,
אֵלָיו יָרִיצוּ מַתְּנוֹת הָעֵרֶךְ,
זוּלָתִי הַשָּׂכָר אֲשֶׁר לוֹ יֶרֶב,
יִטֶּה אַרְצָה מִנְלָם וְהוּא הָעֹשֶׁר,
מִיּוֹם אֶל יוֹם יַרְבֶּה עֲדֵי אֵין חֵקֶר;
אֵלֶּה כִּי אַחַר שִׁיר וְקוֹל יֶהְבָּלוּ,
כִּי רֻבָּם אוֹ כֻלָּם עֲגָבִים הֵמָּה,
מַפְרִיעִים מֵחָכְמָה וּמוּסַר נָפֶשׁ,
לָמָּה יִשְׁגּוּ בָהֶם? הֲלֹא טוֹב לָמוֹ
לָסוּר אֶל צֵל גַּנִּים וְכַרְמֵי חֶמֶד,
כִּי שָׁם לָאֶלֶף צִפֳּרִים קִנֵּנוּ
וּבְצִפְצוּפָם קוֹלוֹת עֲרֵבִים יַחַד
רַק מֶתֶק וּנְעִימוֹת בְּלֵב יִתֵּנוּ,
בִּלְתִּי זָהָב וּבְלֹא מְחִיר וָכֶסֶף,
וּבְטֹהַר רַב כִּי לֹא יְחַבֵּל נֶפֶשׁ
אַף זֶה יִבְחַן לִבִּי בְּשִׁבְתִּי הֵנָּה.
