"אדם, גנו, ביתו" הוא ספרו האישי הראשון של פרופ' יאיר אורון, שכתב עד כה עשרות ספרים, רובם בנושאי הג’נוסייד, הוראת השואה וג'נוסייד, הג’נוסייד הארמני, זהויות יהודיות וישראליות, יחסי יהודים־פלסטינים ועוד ועוד.
בספר יוצא דופן זה מוליך אותנו אורון ביד אמונה למסע מרתק המתחיל בסיפורי הגינה שהוא מטפח בחצר ביתו, אינטימיות חייו הפרטיים ותולדות משפחתו, החורש האהוב עליו הצומח סביב הכפר "נווה שלום, ואחת אל־סלאם" שבו הוא מתגורר, ובתנועה טבעית נושׂא אותנו אל מבט־על הומני ואוניברסלי, אל תפיסת עולמו, השקפותיו, ניסיונו וידיעותיו שנראות אין־סופיות בכל תחום שבו בחר לעסוק, ושוב אל הקטן, הזעיר, אל השתילים הרכים שאותם הוא אוהב והם משיבים לו אהבה, אל הרפתקאות גינון נפלאות, שירת הציפורים בבוקר, עצי ארז שאסף ממקומות שונים בעולם ונטע בחצר, שרפות חורש טבעי שאירעו בקרבת ביתו, פריחות יפהפיות של רקפות וכלניות, ומשם — המראה מרהיבה אל נדודים ומסעות בארמניה, ברואנדה, ברחבי אירופה, אל ספרות, שירה והיסטוריה, אל גישתו ויחסיו עם עולם האקדמיה, נפש האדם, ואל דעותיו על ישראל של ימינו, והכול תוך מודעות וקרבה גדולה לטבע על פניו השונים, כולל הטבע האנושי.
יאיר אורון כותב לעתים בפיוטיות רכה ונוגעת ללב, ולעתים בזעם שוצף. הוא כותב בכנות ישירה ובענווה גדולה. בין השורות משתקף עולמו הפנימי העשיר ויוצא הדופן, רגיש עד בלי די, עקשן ואמיץ, וניבטת אהבה גדולה לעצים, לפרחים, לחבריו, למשפחתו ולבריות בכלל.
זוהי פנינה ספרותית ואנושית.
לאורך הספר משובצים צילומיה הנהדרים של הצלמת הסינית ואנג מין.
