שורשים, שושנים ומלכים: עיונים בפולקלור צמחי ארץ־ישראל

מדוע צמחים מסוימים הם "חיוביים" לפי דת אחת ו"שליליים" לפי דת אחרת? כיצד הכימיה וסיפורי אלף לילה ועוד לילה פותרים חידה לשונית בתלמוד וחידה בלשית אצל שייקספיר? תשובות לשאלות אלה ורבות-רבות נוספות בשורשים, שושנים ומלכים – תוספת נהדרת לספרות הבוטניקה והפולקלור הארצישראלי; ספר המשך לצמחים, שדים ונפלאות צמחי ארץ ישראל בפולקלור, שניהם מאת הבוטנאי והחוקר פרופ' אמוץ דפני ושותפו למחקר ולכתיבה, סאלח עקל ח'טיב.

"יחדיו אוגדים שני הספרים אוצר בלום של 'שובל תרבותי' שנוצר לאורך התרבות האנושית בהשראת צמחים על מופעיהם השונים, צורת אבריהם, צבע פרחיהם וטעם פירותיהם", כתב דרור מלמד. "המחברים משלבים ידע מעמיק על צמחי ארץ ישראל עם חקר המסורות והפולקלור הקשורים בהם ומסתמכים על מקורות רבים מיני ספור. המחברים מציגים תיאור מפורט של צמחים הגדלים בישראל, תוך שהם בוחנים את תפקידיהם במסורות הדתיות, סיפורי העם, המשלים והפתגמים של האזור, לצד השימושים הפרקטיים ברפואה העממית ובחיי היומיום. הספר מאזכר יותר ממאה מיני צמחים, לעתים מרחיב על מקור שמותיהם בשפות השונות, לעתים מתמקד בתכולת החומרים הכימיים שהם מייצרים ולעתים מתאר את המורפולוגיה המאפיינת אותם".

כתב על הספר פרופ' אברהם לב: [...] אני שמח שצוות מיוחד זה ממשיך לחקור ולהוציא לאור פרסומים שמרחיבים הן את הדעת והן את הלב. היתרון של עבודה משותפת, שעליו עמדו כבר רבים וטובים, בא לידי ביטוי גם במקרה של חיבור זה, וניתן לומר ללא היסוס כי גם כאן – השלם גדול מסך חלקיו. הגישה שבה בחרו המחברים – בחינת המסורות הקדומות על בסיס הממצא המדעי ומולו – מאפשרת לקורא להבין טוב יותר את תפקידו ומעמדו של כל אחד מהצמחים המתוארים, ולבחון את הדומה והשונה ביניהם בשפות ובלהגים המגוונים של תושבי הארץ והאזור, בכתבי הקודש של בני העדות והדתות השונות, במנהגים ובמסורות, בפתגמים ובסיפורי העם. יתר על כן, עבודת המחקר המדוקדקת בשטח, וכמוה בספרות, היא לדעתי אחת הדרכים הטובות והיעילות לשימור הידע – שגם הוא, בדומה לצמחים ולבעלי חיים, מצוי בהליכי הכחדה והיעלמות".
.