"לורי מור מצחיקה אותך עד שזה כואב ומכאיבה לך עד צחוק קולני", כתב אמיר רותם בהארץ על עזרה עצמית – קובץ הסיפורים הראשון של מור, שפורסם לראשונה כשהיתה בת 28, לפני כמעט 40 שנה. "היא חולפת בין משלבים כאמנית טרפז, מגוחכת ונוגעת ללב כמו דב מרקד; בוררת מילים כשולת פנינים ברוכת זימים ומאתגרת כל מתרגמת שנדרשת לאתר מקבילות באגם מזרח תיכוני".
בסיפוריה מככבות גיבורות מכל קשת הגילים והמצבים בחיים: ילדה לאם שהתגרשה, אישה צעירה שמנהלת רומן עם גבר נשוי ומחפשת בו את עצמה, אישה המתבוננת באמהּ ההולכת ונמוגה ממחלה עד שהיא מתה, אישה העומדת למות ומהרהרת באופן שבו תעזוב את העולם, ועוד.
בעזרה עצמית התקבעה מור כאחת הכותבות האמריקאיות הבולטות והאיקוניות. אף שהספר פורסם ב-1985, ומאז ראו אור יצירות רבות נוספות פרי עטה, הסיפורים בקובץ עדיין נקראים היום באותה רלוונטיות ורעננות, הודות לשפתה הייחודית ולדמויותיה הבלתי נשכחות.
אני עוזבת מוקדם בלי לבדוק אפילו את ההחזרות של אחרי הצהריים, אוספת את באטמן מהגן, נוסעת הביתה, וכשאני שוכבת במיטה מאוחר יותר אני שואלת את תום אם הוא חושב שיש לי תחת גדול והוא אומר שלא.
