במלאת שנה למותו של עמוס עוז, ספר חדש מאת האדריכל דוד קרויאנקר מצייר את סיפור חייו של הסופר ועוקב אחרי יצירותיו בתוך סמטאות ירושלים, בעקבות סיפור על אהבה וחושך וספרים נוספים.
המרקם הבנוי של ירושלים על שכונותיה, רחובותיה ובתיה הוא הרקע לסיפור האוטוביוגרפי של עמוס עוז, משלהי המנדט, ימי מלחמת 1948, שנות המדינה הראשונות ועד לפרקים מאוחרים יותר בתולדות העיר. ירושלים של עמוס עוז מטיל זרקור עיוני–חזותי על כמאה אבני דרך, מלוות במאות רישומים, לאורך מסלוליו האורבניים של עוז ברחבי ירושלים, שרבים מהם אינם חלק ממסלולי התיירות המקובלים.
מסלולי הסיור מאפשרים להולכים ברגל או ליושבים בכורסה להכיר - נוסף על המקומות שבהם התרחשו הדברים- גם את התמורות שחלו בעיר מאז תקופת המנדט ועד היום. הספר מלוּוה במבוא מאת פניה עוז-זלצברגר ובאחרית דבר מאת חיים באר.
דירת ילדותו של עמוס עוז - רחוב עמוס 19
"נולדתי וגדלתי בדירת–קרקע קטנה מאוד, נמוכת תקרה כשלושים מטרים רבועים: הורי ישנו על ספת–מגירה שהיתה ממלאת את חדרם כמעט מקיר לקיר כאשר נפתחה מדי ערב. השכם בבוקר היו מדחיקים את הספה הזאת עמוק אל תוך עצמה, מעלימים את כלי המיטה בחשכת הארגז התחתון, הופכים את המזרן, הופכים את המזרן, סוגרים , מהדקים, פורשים על הכול כיסוי אפור בהיר , מפזרים כמה כריות מזרחיות רקומות , מעלימים כל ראָיה לשנת הלילה שלהם.
כך שימש חדרם גם חדר שינה גם חדר עבודה גם ספרייה גם חדר אוכל וגם חדר אורחים. מול החדר הזה היה החדרון שלי, הירקרק, שאת חצי שטחו מילא ארון בגדים עב–כרס. פרוזדור אפל צר ונמוך, מפותל קצת, דומה למנהרת בורחי כלא, חיבר את המטבחון ואת כוך השירותים אל שני החדרים הקטנים .נורה קלושה שנכלאה בתוך כלוב ברזל שפכה על הפרוזדור הזה גם בשעות היום אור–לא–אור עכרורי.
דרך אשנב מסורג הציצו המטבח והשירותים שלנו אל חצר אסירים קטנה מוקפת קירות גבוהים ומרוצפת בטון. מלכתחילה לא יכלה החצר שלנו להצמיח מאומה, בהיותה מרתפית, מוקפת חומות מכל עבר ומואפלת בצללי ברושים גדולים: אף קו שמש אחד לא עבר בה.
