מתיא, נסיך בן עשר, מתייתם מאביו המלך. על פי חוקי הממלכה, ולמרות גילו הצעיר, נהיה מתיא למלך - אמיץ, בעל חזון ומחשבה חופשית. מתיא לומד על בשרו כמה קשה להיות מלך. למרות כוונותיו הטובות, הוא ימעד שוב ושוב בניסיונו למצוא את הדרך הנכונה למלוך ולהשתלב בעולם המבוגרים.
יאנוש קורצ'אק ברא גיבור-חד פעמי, והוא מספר את סיפורו באומץ המדהים שאפיין את חייו, האומץ להישיר מבט אל האמת. בתפיסתו הנאורה והמתקדמת, שרואה בילד אדם שלם המסוגל לשאת באחריות לחייו, הקדים קורצ'אק את זמנו ופרץ דרך לזרם חינוכי שלם.
הספר ראה אור לראשונה בעברית בשנת 1933 בתרגומו של יוסף ליכטנבום בהוצאת שטיבל. הספר תורגם מחדש על ידי אורי אורלב וראה אור בהוצאת כתר בשנת 1979. לכבוד שנת יאנוש קורצ'אק (2012), שבה ציין העולם מאה שנה להיווסדו של בית היתומים של קורצ'אק ושבעים שנה להירצחו בטרבלינקה, ראתה בכתר מהדורה מחודשת של הספר עם הקדמה מיוחדת של המתרגם. ועכשיו, 2022, בעטיפה חדשה.
וְכָךְ זֶה הָיָה...
הָרוֹפֵא אָמַר שֶׁיִּהְיֶה רַע מְאוֹד אִם הַמֶּלֶךְ לֹא יַבְרִיא בְּתוֹךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים.
כָּךְ אָמַר הָרוֹפֵא:
"הַמֶּלֶךְ חוֹלֶה אָנוּשׁ, וְאִם לֹא יַבְרִיא בְּתוֹךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים לֹא יִהְיֶה טוֹב." כֻּלָּם הִצְטַעֲרוּ מְאוֹד, וּזְקַן הַשָּׂרִים הִרְכִּיב אֶת מִשְׁקָפָיו וְשָׁאַל:
"וּבְכֵן, מָה יִקְרֶה אִם הַמֶּלֶךְ לֹא יַבְרִיא?"
הָרוֹפֵא לֹא הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה, אַךְ כֻּלָּם הֵבִינוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ יָמוּת.
זְקַן הַשָּׂרִים הִצְטַעֵר מְאוֹד וְקָרָא לְכָל הַשָּׂרִים לְהִתְיַעֲצוּת.
הִתְאַסְּפוּ הַשָּׂרִים בְּאוּלָם גָּדוֹל וְהִתְרַוְּחוּ לָהֶם בְּכֻרְסָאוֹת נוֹחוֹת לְיַד שֻׁלְחָן אָרֹךְ. לִפְנֵי כָּל שַׂר הָיוּ מֻנָּחִים עַל הַשֻּׁלְחָן גִּלְיוֹן נְיָר וּשְׁנֵי עֶפְרוֹנוֹת: אֶחָד רָגִיל, וְהַשֵּׁנִי - כָּחֹל מִצַּד אֶחָד וְאָדֹם מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי. וְלִפְנֵי זְקַן הַשָּׂרִים עָמַד נוֹסָף עַל כָּךְ גַּם פַּעֲמוֹן.
נָעֲלוּ הַשָּׂרִים אֶת הַדֶּלֶת בְּמַפְתֵּחַ כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יַפְרִיעַ לָהֶם; הֶעֱלוּ אוֹר בִּמְנוֹרוֹת הַחַשְׁמַל - וְלֹא אָמְרוּ דָּבָר.
אַחַר כָּךְ צִלְצֵל זְקַן הַשָּׂרִים בַּפַּעֲמוֹן וְאָמַר:
"נָדוּן עַכְשָׁו בְּמָה שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ חוֹלֶה וְאֵינֶנּוּ מְסֻגָּל לִשְׁלֹט."
"אֲנִי חוֹשֵׁב," אָמַר שַׂר הַמִּלְחָמָה, "שֶׁצָּרִיךְ לִקְרֹא לָרוֹפֵא. עָלָיו לוֹמַר בְּבֵרוּר אִם אֶפְשָׁר לְרַפֵּא אֶת הַמֶּלֶךְ אוֹ לֹא."
כָּל הַשָּׂרִים פָּחֲדוּ מְאוֹד מִשַּׂר הַמִּלְחָמָה, שֶׁחָגַר תָּמִיד חֶרֶב וְאֶקְדָּח; עַל כֵּן שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ.
"טוֹב, נַזְעִיק אֶת הָרוֹפֵא," אָמְרוּ הַשָּׂרִים.
מִיָּד שָׁלְחוּ לְהָבִיא אֶת הָרוֹפֵא, אַךְ הָרוֹפֵא לֹא יָכֹל לָבוֹא כִּי בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִצְמִיד לְגַבּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת רוּחַ.
"אֵין בְּרֵרָה, עָלֵינוּ לְחַכּוֹת," אָמַר זְקַן הַשָּׂרִים, "וּבֵינְתַיִם תֹּאמְרוּ מָה נַעֲשֶׂה אִם הַמֶּלֶךְ יָמוּת."
"אֲנִי יוֹדֵעַ," אָמַר שַׂר הַמִּשְׁפָּטִים. "לְפִי הַחֹק, אַחֲרֵי מוֹת הַמֶּלֶךְ עוֹלֶה עַל כֵּס הַמַּלְכוּת וּמְקַבֵּל לְיָדָיו אֶת הַשִּׁלְטוֹן - בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ. הֲרֵי מִשּׁוּם כָּךְ הוּא נִקְרָא יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר. אִם הַמֶּלֶךְ יָמוּת, יֵשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ בְּנוֹ הַבְּכוֹר."
"אֲבָל לַמֶּלֶךְ יֵשׁ רַק בֵּן אֶחָד."
"לֹא צָרִיךְ יוֹתֵר."
"טוֹב, אֲבָל זֶהוּ מַתְיָא הַקָּטָן. אֵיךְ הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת מֶלֶךְ? מַתְיָא אֲפִלּוּ אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ לִכְתֹּב".
