הדפסה מחודשת (2025) לספרה המצליח של הסופרת והתסריטאית האמריקאית גבּריאל זֶווין – "רומן חכם, עצוב, מצחיק ומרגש, שעוסק בשאלה מה טעמו הספרותי של אדם יכול ללמד על אופיו", כתבה עלית קרפ בהארץ עם פרסומו לראשונה בעברית. "כבר בעמוד 100 הצטערתי שהספר הזה קצר כל כך".
גיבורו המריר והנרגן של הרומן הוא בעליה של חנות ספרים קטנה, היחידה באי הקטן. שהו הוא מתגורר. אשתו האהובה נהרגה בתאונת דרכים, חנות הספרים שלו אינה עסק משגשג ואין לו ציפיות גבוהות מהחיים. הכל משתנה כאשר הוא מוצא במדור ספרי הילדים והנוער בחנותו פעוטה שנזנחה שם כי אמה לא יכלה לטפל בה. לבובתה הוצמד פתק: "זאת מאיה. היא בת שנתיים וחודש. היא חכמה מאוד, מדברת יוצא מן הכלל לגילה, והיא ילדה מתוקה וטובה מאוד".
פיקרי מחליט לאמץ את מאיה. "אולי משום שפיקרי ומאיה גרים מעל לחנות הספרים שבבעלותו והספרים הם כל חייהם ואולי משום שיותר מכל זה ספר על ספרות", כתבה קרפ, "הוא משובץ בהמלצותיו הספרותיות של פיקרי לבתו מאיה, ומהן עולה התמה הפואטית המרכזית של הספר הזה: 'אנשים משקרים שקרים משעממים על פוליטיקה, על אלוהים ועל האהבה. כל מה שאתה צריך לדעת על אדם כלשהו יתגלה לך אם רק תשאל אותו שאלה אחת ויחידה: איזה ספר אתה הכי אוהב?' נכון שזה פשטני, אבל זה עשוי נהדר: פיקרי הוא אדם מר נפש, שונא סופרים (הוא חושב שהם אגוצנטריים נורא, ושאין שום קשר בין כתיבה טובה לבין מידות טובות ושבדרך כלל ההפך הוא הנכון) וגם חלק גדול מהספרים, ומקפיד לחלוק את תובנותיו החמוצות עם זרים ולשכנע אותם שהוא אדם מאוד בלתי נעים [...] ספר מקסים, מלא שנינות מלומדות ואהבת ספרים וספרות".
