“איכותו של הספר טמונה בצלילות המייאשת שבה הולכת ומתבהרת מערכת היחסים שבין העיר לאדם, בין ההמון לבין הבדידות", כתבה על הספר נטליה גינצבורג, שיש לה חלק בכך שאנו קוראים אותו. זהו רומן נוגע ללב על אהבה חסרת סיכוי והרסנית של צעירים תלושים. ספר פולחן שנשכח, ויצא בשנים האחרונות במהדורה חדשה, וגם בתרגומים לשפות נוספות.
לֶאו יהיה עוד מעט בן שלושים, אבל הוא מסרב לאמץ אורח חיים בורגני. כאשר נקרית בדרכו הזדמנות הוא עוזב את מילנו ועובר לרומא. אלו הן שנות החמישים של המאה העשרים, ימי "הנס הכלכלי" באיטליה, והכסף זורם כמו מים. לאו נותר ללא אגורה שחוקה בכיסו, אך ברומא קל להסתדר. חדרי המלון זולים, תמיד יהיה מי שיזמין אותו לכוסית או לארוחה, ויש במי להתאהב. ככל שהלילות מתארכים והקיץ מגיע לשיאו, מתחוור לו שלצד ה"דולצ'ה ויטה", מסתעף נתיב מוצל, מסוכן ותובעני המושך אליו את לאו, והוא הולך ושוקע בו בהשלמה וללא כל חרטה.
לאחר שכתב היד של הקיץ האחרון בעיר נדחה על ידי הוצאות הספרים בשנות השבעים של המאה העשרים, הוא התגלגל לידיה של נטליה גינצבורג, שהמליצה לג'אנפרַנקו קָליגָריץ' להגישו כמועמד לתחרות כתב היד שלא פורסם. הספר קטף את הפרס הראשון וזכה להצלחה מסחרית גדולה. מאז, הספר הודפס ונעלם מהמדפים כמה פעמים, עד שראה אור בהוצאה מחודשת ב־2017, ועכשיו לראשונה בעברית, בתרגום שירלי פינצי לב.
