על הצורך והניסיון לתפוס מקום – כאישה וכיוצרת, בעולם בכלל ובעולם הדתי בפרט – בספר מסות אוטוביוגרפי, אישי ופוליטי מאת המשוררת, העורכת, המבקרת והמורה, כלת פרס יהודה עמיחי לשירה לשנת 2022, בַּכֹּל סֶרְלוּאִי.
מנקודת המבט של משוררת ישראלית דתית ופמיניסטית, ותוך חשיפת סיפור חייה הפרטי, כותבת המחברת בגוף ראשון על עולמות מגוונים, מנהלת דיאלוג עם מנעד רחב של הוגים והוגות – מהרב קוק ועד וירג'יניה וולף, מנעמי וולף ועד ליקוטי מוהר"ן – ומציעה נקודת מבט ייחודית על משקל עודף והמאבק בו; על טהרת המשפחה ועל איסור נגיעה; על אהבת התורה ועל הדרת נשים; על מחזור הווסת ועל הגוף הנשי; על מלחמה, על רצח רבין, על הגדרה עצמית – ועל כל הנשים שהיא: אֵם, רעיה, כותבת ומשוררת.
ולמי שתוהה באשר לשם המחברת, נספר כי את שמה בַּכֹּל נתנו לה הוריה על פי מדרש חז"ל: בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם וּבַכֹּל שְׁמָהּ.
מתוך הפרק הראשון: על אהבת תורה, כלומר — על פמיניזם
אבא מתעקש שאבוא לתפילה בשבת. אני לא מתווכחת — הציות הוא חלק ממי שאני וממי שמגדלים אותי להיות. ההקלה היחידה שלי היא בַּזכות לבוא מאוחר יותר לתפילה. אני מדליקה נרות ואבא מדליק לידי, כי בבית אין אישה. הוא ממהר לקפה ולסיגריה שלפני שבת, מסתכל בשעון ומחשב כמה זמן ייקחו תפילת מנחה ושירת ״ידיד נפש״ שאחריה, ואומר לי להגיע בעוד חצי שעה, בדיוק בזמן לקבלת שבת.
