שירתה של ויסלבה שימבורסקה, כלת פרס נובל לספרות (1996), אינה מעוניינת לטפס מעל ראשי הקוראים: היא ניצבת מולם, אמנם בגובה העיניים אבל גם במבט מעז, מאתגר. סגנונה תמציתי וצלול, אינו גולש לרגשנות ושומר מקום של כבוד להתבוננות הנקייה מתוך מרחק. היא שופעת אירוניה, כמו גם אירוניה עצמית, ומביעה את שאלותיה הקיומיות בחן רב, הומור ושנינות - לצד אמפתיה גדולה.
מבחר זה, בתרגום חתן פרס טשרניחובסקי לתרגום דוד וינפלד, כולל שירים מכל תקופות יצירתה של המשוררת, לרבות שירים חדשים שעוד לא כונסו בספר.
כף היד
עשרים ושבע עצמות,
שלשים וחמשה שרירים,
יש בכל כרית של אצבעותינו החמש.
הרי זה די והותר,
כדי לכתב את "מין קמפף"
או את "פו הדב".
