קובץ סיפורים נועז מאת אחד מגדולי הספרות האמריקאית של זמננו, דיוויד פוסטר וואלאס, שפורץ את גבולות הסיפור הקצר באמצעות ראיונות, מונולוגים ודיווחים שונים, המצטרפים יחדיו ליצירה ספרותית שלמה ויוצאת דופן.
בצורה בוטה, מטרידה, נטולת הגנות ומחסומים, פונה וואלאס אל תחומי החיים האינטימיים ביותר, כותב על העמדות פנים, אחיזת עיניים, זיוף ומניפולציה רגשית, וחודר בכאב ובהומור אל אפלת הנפש.
כשהציגו אותם, הוא אמר משהו שנון בתקווה לעורר חיבה. היא צחקה צחוק גדול מאוד, בתקווה לעורר חיבה. ואז נסע כל אחד מהם הביתה לבדו כשהוא נועץ את מבטו היישר לְפנים, ועל פני שניהם בדיוק אותה העוויה.
האיש שהפגיש אותם לא חיבב ביותר לא אותו ולא אותה, אף על פי שהעמיד פנים שדווקא כן, בהיותו להוט כפי שהיה להוט לשמור על יחסים טובים כל הזמן. הרי אי־אפשר לדעת, בסופו של דבר, הלא כן הלא כן הלא כן.
