אוליב ולווד, סופרת מפורסמת של ספרי ילדים, בת דורם וידידתם של אוסקר ויילד ופיטר בארי, היא אם לשבעה ילדים. לכל אחד ואחד מהם היא כותבת סיפור אגדה משלו, הניצב על מדף מיוחד בביתם. באותו בית הומה, השוכן על גבול היער של קנט, גדלים ילדיה בעולם של סיפורי קסם, בשעה שחייהם אפופים זה מכבר במסתורין מסוג אחר - משפחתם ומשפחות חבריהם מסתירות כל אחת סודות ושקרים משלה.
ספר הילדים הוא סאגה עשירה, המתרחשת על רקע "מפנה המאה", המעבר בין המאה ה־19 למאה העשרים. הרומן חושף את המאבקים ההרואיים - הרעיוניים והיומיומיים - של נשים וילדיהן, ופוסע בעקבות גיבוריו מהיערות של אנגליה אל חיי האמנים והמהפכנים בפריז ובמינכן, עד החפירות של מלחמת העולם הראשונה. הרומן מתחקה אחר הדור שנולד בבריטניה בסופו של העידן הוויקטוריאני וגדל בקייצים המוזהבים של ראשית המאה העשרים, בלי שיידע דבר על הזמנים האפלים הרובצים לפתחו. א"ס באייט, פרופסור לספרות אנגלית ואמריקאית, זוכת פרס מקמילן ופרס בוקר, היא אחת הדמויות הספרותיות המרכזיות באנגליה מהמחצית השנייה של המאה העשרים. פירסמה רומנים, שירים, סיפורים קצרים ומחקרי ספרות רבים.שני נערים עמדו בגלריה של הנסיך אלברט והביטו למטה אל נער שלישי. היה זה 19 ביוני 1895. הנסיך מת ב־1861, וראה רק את ניצני מפעלו השאפתני להקמת אוסף מוזיאונים שבהם יוצגו בפני האוּמנים הבריטים מיטב הדוגמאות של מלאכת העיצוב. דיוקנו, דיוקן איש עניו ועטור מדליות, שובץ בפסיפס בטבור הקשת הדקורטיבית בקצהו האחד של יציע צר, שנמתח מעל לחלל החצר הדרומית. החצר הדרומית היתה מעוטרת בפסיפסים נוספים - דיוקנאות של ציירים, פסלים, קדרים - "ארמון גיבורי התהילה אשר בקנזינגטון". הנער השלישי השתופף לצד תיבת זכוכית רבת רושם, אחת מתוך סדרה שלמה, שבתוכה הוצגו אוצרות כסף וזהב. טום, הצעיר מבין שני הנערים שהביטו למטה, חשב על שלגייה בארון המתים שלה העשוי זכוכית. הוא גם חשב, בהביטו למעלה אל אלברט, על כך שכלֵי הקיבול והכפיות והקופסאות, אשר זהרו באור הנוזלי שמתחת לזכוכית, היו כמו אוצר קבורה מלכותי שקם לתחייה (ואמנם, אחדים מהם באמת היו כאלה). את הנער האחר לא יכלו לראות בבהירות, משום שהיה מצדה המרוחק של התיבה. נראה היה שהוא מצייר את תכולתה.
