ביום שבו פגשתי את אנדי לראשונה סעדתי עם גיסתי בקפה דום. ישבנו שם מצופפות על כיסאות עץ דקורטיביים ששולי מושבם המוגבהים הטביעו חצי סהר אדום ומכאיב על ירכַי. זה היה יום יפה וקר מאוד של חודש מאי. ההסקה פלטה חום יבש ואילצה את באי המקום לקלף מעליהם את שכבות הבגדים ולמצמץ לעתים תכופות. בתנועת זרוע מורגלת השבתי למקומו את מעילי, שהחליק מגב הכיסא, בלי שאפסיק להפגין עניין בדברים שנאמרו לי או להרפות מהמזלג שאחזתי ביד השנייה.