הקנוניה נגד אמריקה

פיליפ רות

שם מקור: The Plot Against America

תיאור

בתרחיש בדיוני, גיבור התעופה המהולל, צ'רלס לינדברג, מביס את פרנקלין רוזוולט בבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 1940, המדינה מחליקה במדרון האנטישמיות והפחד חדר לכל בית יהודי. לינדברג מאשים  את היהודים על שהם דוחפים את ארצות הברית לעבר מלחמה מיותרת נגד גרמניה הנאצית, ועם מינויו למשרת הנשיא, הוא דן בדבר "הבנות ידידותיות" עם אדולף היטלר ומשלים ללא קושי עם כיבוש אירופה.

 
על ידי הסטת לבנה אחת ממהלכם של הדברים כפי שהתרחשו באמת, רוקם פיליפ רות היסטוריה אלטרנטיבית מצמררת ואמינה להפליא, המשמשת רקע לספרו על חיי משפחתו בניוארק ועל חייהן של מיליון משפחות דומות לה ברחבי ארצות הברית בשנים המפחידות של כהונתו של לינדברג, כאשר לאזרחים היהודים של אמריקה היו כל הסיבות לחשוש מפני הגרוע מכול.
 
על עטיפתו המקורית של הספר מ-2004, ובעקבותיה גם על עטיפת הגרסה העברית מ-2007 (לפני העטיפה החדשה, משנת 2020, שעוצבה בעקבות סדרת הטלוויזיה של HBO), מופיע בול דואר אמריקאי ירוק בערך נקוב של סנט אחד המוקדש לפארק הלאומי יוסמיטי, מסדרת בולי הפארקים הלאומיים של ארצות הברית משנת 1934, שעליו נוסף צלב קרס שחור. בול זה מייצג סיוט שהיה למחבר הספר, פיליפ רות הילד, שהיה אספן בולים נלהב, ולפיו "צלבי קרס יוטבעו על הפארקים הלאומיים שלי".
 
כותבת על הספר אריאנה מלמד:

אל תתנו לצלב הקרס המופיע על גבי העטיפה להרתיע אתכם. הקנוניה נגד אמריקה הוא ספרו החשוב ביותר של פיליפ רות, ואם עדיין לא קראתם דבר מפרי עטו - הספר הזה הוא כמעט הכרח. ואם עדיין לא קראתם ספר מצוין ומטלטל, שיהדהד בקופסת המוח חודשים ואולי שנים אחרי תום הקריאה - זה הספר הנכון, וההדהוד מלווה בצמרמורת של פחד אמיתי.

מתוך הספר

יוני 1940-אוקטובר 1940
הצביעו בעד לינדברג
או הצביעו בעד מלחמה
הפחד שורה על הזיכרונות האלה, פחד מַתמיד. מובן שאין ילדוּת נטולת חרדות, ובכל זאת אני שואל את עצמי אם הייתי ילד מבוהל פחות אלמלא היה לינדברג נשיא, או אלמלא הייתי יוצא חלציהם של יהודים.

כשקרה הזעזוע הראשון ביוני של שנת 1940 -בחירתו של צ'רלס א' לינדברג, גיבור התעופה הבינלאומי של אמריקה, למועמד לנשיאות מטעם ועידת המפלגה הרפובליקנית בפילדלפיה - היה אבי בן שלושים ותשע, סוכן ביטוח בוגר בית ספר יסודי, שהרוויח קצת פחות מחמישים דולרים לשבוע, מספיק כדי לפרוע במועד את החשבונות הבסיסיים, אבל מעט מאוד מעבר לזה. אמי - שרצתה ללמוד בסמינר למורים אבל לא יכלה להרשות זאת לעצמה, שגרה עם הוריה ועבדה כמזכירה אחרי שסיימה בית ספר תיכון, שהצילה אותנו מתחושת עוני בימי השפל הכלכלי הגרועים ביותר כשתיקצבה את השכר שנתן לה אבי בכל יום שישי באותה יעילות שבה ניהלה את משק הבית - היתה בת שלושים ושש. אחי סנדי, תלמיד כיתה ז' בעל כישרון ציור גאוני, היה בן שתים-עשרה; ואני, תלמיד כיתה ג' שקפץ סמסטר אחד ואספן בולים בחיתוליו, שהושפע כמו מיליוני ילדים מגדוֹל אספני הבולים בארצות הברית, הנשיא רוזוולט -הייתי בן שבע.

גרנו בדירת הקומה השנייה של בית דו-משפחתי-וחצי ברחוב נטוע עצים ובו בתי עץ בעלי מדרגות של לבֵנים אדומות, מעל המדרגות גגון גמלוני, ובחזית כל בית גינה זעירה מוקפת גדר חיה נמוכה. שכונת ויקאהיק הוקמה על חלקות חקלאיות בשוליה הדרומיים-מערביים הלא-מפותחים של ניוארק מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה, וכחצי תריסר מן הרחובות נקראו אחר כבוד על שמות מפקדי ימייה עטורי ניצחון במלחמת אמריקה-ספרד. בית הקולנוע המקומי נקרא על שם אחיינו החמישי של פרנקלין דלאנו רוזוולט -והנשיא העשרים ושישה של אמריקה - ה"רוזוולט".