בלילה אפל אחד מתגשם חלומה של סופי, כשהיא נחטפת לבית הספר המסתורי לַטוב ולַרע. לבית ספר זה נחטפים מדי ארבע שנים שני ילדים מן הכפר גָבַלדון, ובו הם לומדים כיצד להפוך לגיבורי אגדות - טובים ורעים. יחד עם סופי נחטפת חברתה הטובה אגתה, השונה ממנה מאוד.
סופי הבלונדינית המטופחת, עם שמלתה הוורודה, נעלי זכוכית ומסירותה למעשים טובים, בטוחה שתצטיין בבית הספר לַטוב ותסיים את לימודיה כנסיכה מהאגדות. לעומתה, אגתה כהת השיער והמוזנחת, שמגדלת חתול מרושע כחיית מחמד וסולדת מחֶברה, נראית כתלמידה האידיאלית לבית הספר לַרע. אבל כששתי הנערות מגיעות ליער הקסום שבו ממוקם בית הספר, הן מגלות שחלה טעות גורלית: סופי נזרקת לבית הספר לַרע כדי ללמוד שיעורי כיעור, קללות-מוות והצמחת גיבנת, ואילו אגתה מוצאת את עצמה בבית הספר לַטוב, בין נסיכים נאים ועלמות יפהפיות המתנכלות לה, ולומדת שיעורי מוסר, טיפוח ותקשורת עם בעלי חיים. אך אולי הטעות היא למעשה המפתח לזהותן האמיתית של סופי ואגתה?
בית הספר לטוב ולרע, הראשון בטרילוגיה של סומן צ'יינני (ויש המשך גם אחרי הטרילוגיה) סוחף למסע פנטסטי בעולם חדש ומסחרר, שהדרך היחידה לצאת ממנו היא לעבור דרך אגדה. סיפור מפתיע בשלל תהפוכות עלילתיות, רומנטי ומלא הומור, עשיר בדמויות ססגוניות ומסקרנות ששובות את לב הקורא מן השורה הראשונה. הספר משובץ באיוריו של המאייר האיטלקי רב המוניטין יַקוֹפּוֹ בְּרוּנוֹ.
סוֹפי ציפתה כל חייה להיחטף. אבל כל ילדי גָבַלְדוֹן האחרים התפתלו הלילה בפחד במיטותיהם. אם מנהל בית הספר יחטוף אותם, הם לא יחזרו הביתה לעולם. לעולם לא יחיו חיים מלאים. לעולם לא ישובו לראות את המשפחות שלהם. הלילה חלמו הילדים האלה על פורץ בעל עיניים אדומות וגוף של חיה, שבא לשלוף אותם בכוח מבין הסדינים ולהחניק את זעקותיהם. סופי, לעומתם, חלמה על נסיכים. היא הגיעה לטירה, לנשף שנערך לכבודה, וגילתה שהאולם מלא במאה מחזרים, ואין בו אף נערה אחרת מלבדה. בפעם הראשונה בחייה היא רואה נערים ראויים לה, חשבה סופי כשעברה בין השורות. שיער שופע מבהיק, שרירים מתוחים מתחת לחולצות, עור חלק ושזוף... נערים יפים ואדיבים כראוי לנסיכים. אבל בדיוק כשחלפה על פני אחד מהם שנראה טוב יותר מאחרים, בעל עיניים כחולות נוצצות ושיער לבן כמו רוח רפאים, האחד שנראה לה מושלם ל"באושר ועושר לעד"... פרץ פטיש דרך קירות האולם וריסק את כל הנסיכים לרסיסים. עיניה של סופי נפקחו אל בוקר. הפטיש היה אמיתי. הנסיכים לא.
