באושר ועושר - הסיפור האמיתי

מיכל ליבדינסקי, שי אביבי

תיאור
מיכל ליבדינסקי והשחקן שי אביבי חיים יחדיו משנת 1998, הורים לשני ילדים. במהלך חייהם המשותפים העלו מופע מצליח בשם באושר ועושר, שעסק בעיקר בקשיי הזוגיות. עכשיו מגיע הספר, ובו גם הצעות כיצד להתמודד עם קשיים אלה.
 

הספר נחלק לשלושה שערים, כאשר כל שער הוא "שלב אבולוציוני במסלול הזוגי שעוברים (כמעט) כולם", קובעים ליבדינסקי ואביבי: "הנסיך והנסיכה (ההתחלה), הדרקון והמכשפה (המצב בו נמצאים רוב הזוגות) והמצב אליו אנחנו מכוונים: המלך והמלכה".

 

הספר בנוי מקטעים בני עמוד עד שלושה, המלווים באיוריה של אוריין שביט - רגעים ותובנות מהמסלול הזוגי של השניים, וניסיון לתת תשובות כנות לשאלות כמו: מה אפשר להרוויח מריבים? מה לעשות עם המצוקה המינית? איך לצאת מהקיפאון? איך להפוך ריחוק לקירבה? ולבסוף, איך אפשר יחד להפוך להיות מלך ומלכה?

 

מתוך הספר

המרחק הנכון בין גבר לאישה

לפעמים רחוקים מדי והגעגועים קורעים. לפעמים קרובים מדי, עד שנחנקים. לפעמים חיים יחד, צמודים, אבל נשארים רחוקים. המרחק הנכון בין אישה לגבר. לפעמים מתפתחים, צומחים, מלבלבים יחד. לפעמים קופאים יחד. יש זמנים שמבקשים צמיחה לבד. המרחק הנכון בין אישה לגבר. לפעמים כל כך רחוקים עד ששוכחים עם מי אנחנו בכלל. לפעמים כל כך קרובים, עד ששוכחים מי אני בכלל. המרחק הנכון בין גבר לאישה. לפעמים קרובים מדי וזה גורם להתרחקות. מקבלים את הצד השני כמובן מאליו. מפסיקים לראות את הפלא, אותו או אותה, וצריך להתרחק קצת בשביל לראות ולהתרגש חזרה. לפעמים מתרחקים וזה גורם להתקרבות. לפעמים מתרחקים כל כך כל כך עד שהחוט המקשר בין הלבבות נקרע, ולא תמיד יש דרך חזרה. המרחק הנכון בין אישה לגבר מתעתע, מג‘עג‘ע, משגע. המרחק הנכון בין גבר לאישה משתנה כל הזמן. ריקוד עדין, אלגנטי, רגיש, בין אישה לאיש, בין שאיפה לנשיפה, בין פעולה להרפיה, בין חוץ לפנים. אם לא שמים לב למרחק הנכון אפשר בטעות לחשוב שדי, פשוט נמאס! אם לא מזהים את המרחק הנכון, אפשר בטעות לחשוב שהאהבה נגמרה, אזלה. אם לא שמים לב, אפשר להתעייף מאוד. המרחק הנכון בין אישה לגבר דורש סדר ותשומת לב. כשהמרחק נכון, פתאום מתקרבים ממש בלי לשים לב. כל פעם עוד קצת ועוד קצת ועוד. מתרחקים, מתקרבים, מתרחקות, מתקרבות, וככל שמתרחקים יותר כך גם מתקרבים יותר. חוצים גדרות תיל, מטפסות על חומות, ממיסים הגנות, וכל פעם מתקרבים עוד קצת ועוד קצת למקור האהבה והכאב - אל הלב. ואז אפשר רגע לנוח. אין צורך לזוז, לא רחוק ולא קרוב. אפשר פשוט לאהוב. אם לא נבהלים מריחוק או מקִירבה אפשר להפוך לנשימת א ה ב ה.