סל קניות
סל הקניות ריק
חזרה לחנותספרים מצוינים ושפע פיתויים לציון שמונים שנה למומינים – המשפחה הספרותית האהובה עלינו כל כך.
כיצד היו נראים חיינו בלי מומין, מומינאמא, מומינאבא, סנופקין, סנורקה, סניף, מאי הקטנה, תו־תיקי ושאר החברות והחברים מעמק המומינים הקסום, שבראה אחת מהסופרות ההומניסטיות ביותר של המאה העשרים, טובה ינסון?
טובה ינסון (2001-1914), סופרת וציירת פינית שכתבה בשפה השוודית, היתה מתנגדת משטר. מפוסט של ספריית בית אריאלה למדנו שהיא יצאה נגד הממשלה הפינית הפרו־נאצית וציירה קריקטורות אנטי־נאציות ואנטי־פשיסטיות. על ספר המומינים הראשון, שהתפרסם ב-1945, כתבה ינסון: "שנות המלחמה המזוויעות הן שדחפו אותי, כאמנית, לכתוב אגדות. הייתי עצובה נורא ומפוחדת נורא מהפצצות, ורציתי לברוח ממחשבות קודרות".
אבל ינסון לא בחרה באסקפיזם פשטני. "יחסית למי שניסתה להימלט מהמלחמה", נכתב בפוסט של ספריית בית אריאלה, "היא הכניסה הרבה ממנה לספרי הילדים שלה – המומינים מתמודדים עם שיטפונות, הרי געש וכוכב שביט המאיים על העולם ומותיר אחריו נוף שומם אפוקליפטי ושיירות של פליטים שונים ומשונים. אבל במקום הלאומנות ואחדות המחשבה של הנאצים, ינסון הציעה לקוראיה הצעירים למודי זוועות המלחמה, מסרים של שוויון, קבלת האחר, הומניזם, אינדווידואליזם וחופש".
לציון שמונים שנה לפרסום ספר המומינים הראשון, אנחנו ממליצות – בהחלט לא רק לדור הצעיר – לקרוא את התרגומים העדכניים הנהדרים של דנה כספי לספריה של ינסון, ומציעות גם יצירות פופ־אפ, ספרוני מומינים לקטנטנים ולגדולים, מנורות, בובות, תיקים ועוד פיתויים בהשראת המשפחה הספרותית האהובה עלינו בעולם.