קולה הצלול של מירי בן שמחון (1953–1995), מחלוצות השירה הנשית המזרחית, הקדים את זמנו. שיריה הנוקבים לא איבדו דבר מרעננותם, ועודם מפלחים את ההוויה בפואטיקה ישירה ונועזת.
בקובץ זה מאוגדים ארבעת ספרי השירה של מירי בן שמחון: "מעונינת לא מעונינת" (1983), "שיבולת דקה בכד חרס עתיק" (1985), "צמא"(1990) ו"אקזיסטנציאליזם חרד" (1998), שפורסם לאחר מותה. כמו כן נחשף כאן לראשונה מבחר מעיזבונה העשיר, ונוספה לו אחרית דבר מאת ד"ר קציעה עלון.
"אֲנִי מוֹדֶדֶת אֶת עַצְמִי עַל פִּי הַקּוֹסְמוֹס כֻּלּוֹ
מַה שֶּׁמְּאַפְשֵׁר לִי זִלְזוּל חֲשָׁאִי בְּחֻקִּים חִיצוֹנִיִּים,
וּבְסַמְכֻיּוֹת.
פָּרַצְתִּי אֶת גְּבוּלוֹת הַחִנּוּךְ הַנֻּקְשֶׁה שֶׁלִּי,
בִּפְרָאוּת וּבְאוֹפּוֹרְטוּנִיזְם שֶׁלְּאַחַר יֵאוּשׁ.
וִתַּרְתִּי בְּכַמָּה וְכַמָּה הִזְדַּמְּנֻיּוֹת עַל כָּבוֹד עַצְמִי.
"כָּבוֹד עַצְמִי" מִזְרָחִי,
נֻקְשֶׁה, מָרוֹקָאִי
עָשִׂיתִי מַעֲשִׂים אֲסוּרִים לַחֲלוּטִין
בְּלִי רִגְשֵׁי אָשָׁם, עִם מַבָּט-עָל מְיֻסָּר – אִינְדִיבִידוּאָלִיסְטִי,
מְסֻפָּק לְמֶחֱצָה.
(צָרִיךְ לְתַרְגֵּל אֶת הַנֶּפֶשׁ לֵהָנוֹת מִכָּל נְיוּאַנְס)
רַק מִבְנֵה הַגַּרְעִין הַפְּנִימִי
הַיָּקָר כָּל כָּךְ –
הֶעָשׂוּי בִּידֵי הָאֵל כָּל כָּךְ
שָׁמוּר מִכָּל מִשְׁמָר
זַךְ כַּבְּדוֹלַח"
(מתוך השיר "שיחה שכבר נעשתה", אקזיסטנציאליזם חרד)
