לא לפי הספר

על אותנטיות, על קול פנימי ועל האפשרות לדבר גם על מה שלא נהוג לדבר בספר ובו קטעים קצרים לדור הצעיר שכתבה הדר נדלר ואיירה לירון כהן.

כתבה נדלר:
"לא לפי הספר" הוא ספר לא רק לילדים, ובו קטעים קצרים המתארים רגעים קטנים של הבנה, רגשות, יחסים בתוך ומחוץ
למשפחה. הספר מסופר מנקודת מבטה של ילדה אחת, ומתאר חוויות שכמעט ולא מדוברות בשיח הציבורי, המשפחתי,
הפרטי, הרגשי. הספר נותן קול ואפשרות לדבר על מה שלפעמים מרגיש "לא לפי הספר", והוא נכתב בהשראת סיפורים אמיתיים.

כתבה על הספר עפרה רודנר:
[...] השירים חריפים, מצחיקים, מלוטשים ומהוקצעים, אבל אינטימיים וכנים עד כאב. השפה חופשית, מדוברת, רוקרית, רזה. האיורים של לירון כהן הופכים את דלות התקציב ליתרון — הם אקספרסיביים ומשעשעים, פרימיטיביים, זרוקים, מתריסים, מרושלים להכעיס, כמו הדוברות בשירים. במובנים מסוימים הסגנון מזכיר את יהודה אטלס ויהונתן גפן, הגרסה הנשית 2018. לנדלר יש אוזן לשפת הילדים ולזרמים תת־קרקעיים, כמו גם לסצינות פרוזאיות, כפי שהן נקלטות בגובה השטיח: "אני מספרת לך משהו / ויודעת שאת לא מקשיבה. / כי אם היית שומעת / בטח היית מגיבה" (ובאיור המצורף: אמא ממריאה בחללית, חיוך קטן ומרוצה על פניה). במובנים אחרים, חברתיים, פוליטיים וגרפיים, הספר מזכיר פנזין או חוברת שירה פיראטית. העולם המצטייר בו מאוד אקטואלי, רב־תרבותי ורחוק מלהיות נאיבי.