אלומה של שקט

חגי ליניק, עורך דבר הדומה לצלצול פעמון הנהדר, חוזר אלינו עם אלומה של שקט הנהדר לא פחות, ובו טקסטים ודימויים על טבע עירוני – "על המקום שבו הטבע, על שלל הופעותיו, משיק לבתי העיר הנחפרת, נהרסת, נטמנת באדמה ומגביהה אל השמיים".

בהשראת מהנעשה בעירנו, טוריו של עלי מוהר שפורסמו בעיתון העיר, כינס ליניק באלומה של שקט טקסטים של שלושים כותבות וכותבים, העוסקים בנקודות השקה שונות בין העיר לטבע, ולצדם שישה טורים של מוהר ודימויים בשחור לבן שצילם ליניק בשנים 2024-2018.

בין המשתתפים/ות בספר: נורית זרחי, אלון עידן, רות אלמוג, דני קרמן, דניאלה די–נור, דרור בורשטיין, נורית דוד, אלעד זרט, מור קדישזון, בילו בליך, אלון אלטרס, מיקי גורביץ, יקיר אלקריב, יורם קופרמינץ, עודד מנדה–לוי, חיליק גורפינקל, שמוליק דובדבני, אביב הברון, איל חלפון, ומופיע בו גם דיאלוג בין אריק איינשטיין ועלי מוהר.

מגב הספר (בכריכה קשה, בעיצוב מיכאל גורדון):
בראשית היה הטבע, אחר כך הגיעו בני האדם והקיפו את עצמם בעיר בעלת נפח פנימי שממלמל ללא הפסק. הצומח התכווץ לפארק, החי נכלא בגן חיות, דגים כונסו באקווריום, ציפורי שיר נכלאו מאחורי סורג, פרחים נשזרו לזרים, עצים קיבלו מספר וכלבים למדו “לתת יד". 
יחסנו לטבע נשאב משנות ילדותנו – הטיול מחוץ לשער גן הילדים, הנטיעות בחגיגות ט"ו בשבט, הפעם הראשונה שדבורה רגזנית נעצה בבשרנו את עוקצה, הגילוי המרעיש "הינה הים", הבוץ שנדבק לסוליות הנעליים והתשוקה לצעוד אל תוך שלולית מים כי "רואים שם את השמיים". 
לספר זה שותפים שלושים ואחד כותבים שכתבו על המקום שבו הטבע, על שלל הופעותיו, משיק לבתי העיר הנחפרת, נהרסת, נטמנת באדמה ומגביהה אל השמיים. בין לבין, דימויים בשחור לבן מציגים תנועה חסרת תכלית, חוט המעיד על חיים שאיבדו טריטוריה. התרוקן המובן מאליו ונשאר זיהוי פיגורטיבי חלול, קטוע, מטושטש.