הופכות את היוצרות - סיפוריהן של נשים שורדות זנות, ויצירות שנעשו בהשראתן מביא את סיפוריהן של עשרים נשים שיצאו מרצף הזנות והחשפנות בישראל. כל אישה חברה אל אמנית ישראלית אשר מספרת את סיפורה דרך היצירה, הכלולה אף היא בספר. כל הרווחים ממכירת הספרים יועברו למימון חבילות שיקום לנשים היוצאות ממעגל הזנות במרכז הסיוע של עמותת הופכות את היוצרות, המעניקה לנשים עזרה שיקומית ופסיכו־סוציאלית, לצד לימודי אופנה ותפירה.
הנשים חלקו את קורותיהן עם הסופרת והבמאית שירה גפן, שאיגדה לספר את הראיונות שקיימה במהלך שנתיים. העדויות - על ילדות, התבגרות, טראומה ובנייה של אמון ביכולת לבנות חיים טובים יותר להן ולילדיהן - מובאות בגוף ראשון (אך בשמות בדויים), בספר שראה אור בשיתוף פעולה עם העמותה ובתמיכת חברת האופנה פקטורי 54.
האמניות המשתתפות: שרון רשב״ם פרופ, ביני שריד סי, שחר אבנט, ורד אהרונוביץ, רעות פרסטר, שגית פרידמן הלל, שרון פידל, אליסיה שחף, ליאור שטיינר, לידה שרת מסר, הילה לביב, תמר לב־און, גילי כהן, עפרה קובלינר, חגית אונמני רובינשטיין, ג׳ניפר בלוך, הילית שפר, ענת נינה בר נתן שלו, שני נחמיאס, אהרונה ריינר, דליה רונן.
זה חלק מהחיים שלי, זה חלק מאוד רע, זה חלק מאוד עצוב, אבל זה חלק של החיים שלי. עברתי את כל זה בשביל להיות ככה כמו שאני עכשיו. בשביל לצאת צריך אמונה שאת לא זבל, שאת לא סמרטוט של אף אחד, שאף אחד לא יכול לשלוט עלייך. ותקווה, תקווה היא מתה אחרונה, נכון?
עד גיל שלוש הייתי בכלא עם אמא שלי, ואז אימצו אותי, ובעצם שמה זה היה המקום הכי חרא שיכלו לקחת אותי אליו, במקום לשמור עלי, כולם בסוף רק פגעו בי. אני מבינה שהיו אילוצים להוציא אותי מהאמא שלי, אבל הם היו צריכים לבדוק לאן לוקחים אותי, ואף אחד לא שם לב. הבן שלהם היה נוגע בי. מגיל שש עד 16, עד שברחתי. הפער בינינו 10 שנים. משם הדרך הייתה מאוד קצרה לגיהינום. * ואז הגיעו הסמים. קרסתי, מוסדות, ברדקים, וכמובן העבודה. העדפתי שיפגעו בי במקום אחר במקום בבית. תמיד כשהייתי עובדת הייתי אומרת לעצמי, טוב, עדיף לאכול את זה פה מלאכול את זה בבית. עדיף לקחת את זה מאנשים זרים, לא מאנשים שאמורים להיות קרובים אלי. ככה האישור שלי לחיים האלה התחיל.
