את ספרו הראשון של בועז כהן פותח וסוגר מכתב מאמו. במכתב הראשון היא שולחת אותו ליום ראשון בלימודים, ומבטיחה שתלווה אותו תמיד. במכתב האחרון היא משחררת אותו לחיים של מימוש ואהבה, בידיעה שלא תוכל עוד ללוותו ימים רבים. מכתבים אלה עומדים בבסיס הספר - הליווי.
הספר, שמבוסס על הבלוג "לונדון קולינג", הוא אוסף של סיפורים קטנים מחייו והתקליטים הגדולים שליוו אותו החל בילדותו בחולון, דרך הנשים שהכיר, המקומות שטייל בהם והמשפחה שהקים. כמו שכותב כהן בפתיחת הספר: "הספר הוא תיאור של חיי דרך סיפורים קטנים הרוויים בצלילים ובמילים שהפכו אותי למי שאני. הספר הזה הוא הסיפור שלי."
את הספר מלווים תצלומים משפחתיים, תמונות של תקליטים וספרים ישנים.
"יום הולדת שש, דצמבר 1969, גשם ירד כל היום והלילה ולא חדל. כמה חברים ומעט בני משפחה הצטופפו בדירה הזעירה שלנו, בשכונת ג'סי כהן בחולון. הילדים קיבלו שקיות עם ממתקים ואכלו סופגניות ולביבות והדודה אורה נכנסה עם שקית לבנה ובתוכה המתנה שלי - תקליט באנגלית, תוצרת חוץ, עטוף בניילון דק ועליו צילום של מעבר חציה בעיר זרה וגדולה. ארבעה חברים עוברים את הכביש. שם הרחוב: אבי רואד.
ככה נפתח לי השער."
(עמ' 26, מתוך הסיפור "דודה אורה")
