סטודיו משלהן

מסע אל ראשיתו של המחול האמנותי בארץ ישראל, אותו ייסד אמנם ברוך אגדתי, אך נעשה עד מהרה לזירה נשית מובהקת: 16 נשים, רובן מהגרות מאירופה, שהקימו כאן בתי ספר ולהקות, לימדו, יצרו, בנו קהילות ריקוד ופיתחו שפת תנועה מקומית.

לפנינו סיפור פמיניסטי של מאבק וניצחון כנגד כל הסיכויים: מייסדות המחול האמנותי הישראלי 1952-1920 פעלו בתנאים מגבילים, ללא תמיכה ממסדית ובעת שהמרחב הציבורי נשלט בידי גברים. הן נאלצו ללמד מחול בבתיהן הפרטיים, לרוב על חשבונן. סטודיו משלהן – פרפרזה על שם ספרה של וירג'יניה וולף – מביא את סיפורן, מתאר את תרומתן וממחיש עד כמה בסיסית וחיונית היא זכותן של נשים למרחב יצירה, משאבים וחירות אמנותית.

הספר הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט שכתבה ד"ר יונת רוטמן, חוקרת מחול ואשת חינוך העוסקת בהיסטוריה של המחול בישראל. על העטיפה: רינה ניקובה (אחת מ-16 גיבורות המחקר) ותלמידותיה על גג בית ספרה. תל אביב, 1932. צילום: פוטו לב.