חנה ארנדט (1975-1906) הייתה אחת מההוגים/ות הפוליטיים/יות החשובים/ות במאה ה-20, פרופסור לתיאוריה פוליטית, פילוסופית ידועה ואינטלקטואלית חריפה, פובליציסטית, יהודיה ילידת גרמניה שהגיעה לניו יורק כפליטה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. בצד אלה ארנדט הייתה גם משוררת.
בעיזבונה נמצאו 71 שירים שנכתבו בתקופות שונות, שניכרת בהם השפעתם של גתה, היינה, רילקה וברכט. שיריה מאירים את אישיותה באור מפתיע וחושפים טפח מרגשותיה הכמוסים, ממחשבותיה המפוכחות עד כאב ומיחסיה עם הקרובים אליה. נדמה כי רק דרך כתיבת שירה הצליחה ארנדט לרכך ולעגל את הקצוות של אישיותה המחוספסת ולאפשר לעצמה ללכת לאיבוד מבלי להבין את הכול.
תרגומה של דינה פון שוורצה ממשיך את מפעלה החשוב בהוצאת "קשב לשירה" שעיקרו בהשמעת קולן של משוררות גרמניות ממוצא יהודי ובהן הילדה דומין (רק ורד אחד כמשענת), נלי זקש (התכתבות עם פאול צלאן) ורוזה אאוסלנדר (מילות גשם).
"רַגְלַיִם מְרַחֲפוֹת בְּזֹהַר פָּתֶטִי.
אֲנִי עַצְמִי,
גַּם אֲנִי רוֹקֶדֶת,
מְשֻׁחְרֶרֶת מִכֹּבֶד
אֶל הֵרִיק, הָעֲלָטָה."
