סיפורי עמים לאורך השנה

מתוך המעשייה הכלב גלרט:

גלרט תלה בו עיניים אוהבות, אבל זנבו היה שמוט וחוטמו וכפותיו היו מוכתמים באדום. הכלב נפנה ממנו והתנודד בצעדים כבדים אל תוך הבקתה. לבו של הנסיך לואלין נמלא אימה... מה עשית? קרא הנסיך בפלצות. ברגע נואש זה של יגון הניף את חרבו ונעץ אותה בגופו של הכלב. גלרט צנח לרגלי אדוניו ביללה דקה. כאילו בתשובה לכך שמע הנסיך יבבה חנוקה. הוא הרים את העריסה, והנה מתחתיה שכב בנו, בריא ושלם. דמעות שטפו את לחייו... האומנת נכנסה במרוצה. 'הו אדוני', התנשמה, 'חשבתי שהזאב טרף אותו!' אז נפנה הנסיך לאחור וראה את גווייתו של זאב ענקי... בבת אחת הבין מה עשה כלבו האמיץ והנאמן. ...'סלח לי גלרט, סלח לי', בכה... גלרט ליקק בעדינות את ידו של הנסיך ומת בזרועותיו.