ההיסטוריון פרופ' הלל כהן, מחבר תרפ"ט שנת האפס בסכסוך היהודי–ערבי, מספר את מערכת היחסים בין יהודים לערבים דרך "השאלה העדתית" וקורא את היחסים בין מזרחים לאשכנזים דרך "השאלה הפלסטינית".
לפנינו תיאור היסטורי שעוקב אחרי התהליכים שבהם עוצבו תודעותיהם ומעשיהם של מזרחים ואשכנזים, פלסטינים וציונים, ופותח אופקים חדשים למחשבה על העבר, ההווה והעתיד. כהן שוזר עובדות היסטוריות בתובנות חברתיות, שופך אור חדש על פרשות ידועות, וחושף לראשונה פרשות עלומות ועדויות גנוזות:
- על ההודאה של בן גוריון כי כספים שנועדו לקליטת עלייה שימשו לביסוס המעמד הבינוני הוותיק והביאו להרחבת פערים במקום לצמצומם.
- על שיתוף פעולה מזרחי-ערבי במניעת נישואים בין-דתיים.
- על ההפגנה בירושלים שבה שרפו מפגינים מהשכונות את דגל ישראל תוך קריאות "בגין בן זונה" במקביל להפגנה פלסטינית בשער שכם.
- על הנדסת התודעה שניהל צה"ל בקרב יוצאי ארצות האסלאם.
- על מזרחים שבזמן המרד הערבי הטמינו פצצות בשווקים ערביים, על אחרים שהתארחו אצל מורדים, ועל מזרחית אחת, לפחות, שתמכה אז במאבק המזוין הפלסטיני.
- על פעיל הפת"ח שערב מלחמת ששת הימים פינטז על התקוממות מזרחית, ועל הצעירים ממוסררה שהמתינו לניצחון ערבי במלחמה.
- על אחד הנאשמים בלינץ' בבת ים במאורעות תשפ"א, שלדברי אביו, "רוב החברים שלו אני חושב הם ערבים".
- על תולדות הביטוי "חבל שהיטלר לא גמר את העבודה".
- על מרן הרב עובדיה יוסף שפעם אמר: "יש לנו היסטוריה משותפת של חיים בשכנות טובה, בסובלנות", ופעם אמר: "הישמעאלים האלה כולם רשעים ארורים, כולם שונאי ישראל".
חוקרים ופעילים ופוליטיקאים - מזרחים ואשכנזים ופלסטינים - שואלים כבר כמה עשורים מה מקור הנטייה המזרחית לימין הפוליטי (כלומר, של אותם מזרחים הנוטים לימין) ומציעים תשובות שונות: רגש אנטי־ערבי שמקורו בארצות הולדתם, התנגדות לאליטות הישנות הנתפסות כליברליות, הקשר המזרחי לדת ולמסורת, דרך לבטא אהבת העם והארץ, הרצון להתנער מהערביות הנתפסת כקלון - ויש הסבורים שלא המוצא מכווין אנשים אלו לימין אלא מיקומם החברתי־כלכלי. אנחנו נעיין בתובנות שהציעו אנשים שונים, בניתוחים שכתבו ובפנטזיות שהפריחו במהלך השנים.
