ציפור ציפור

הסופר א"ל דוקטורוב (רגטיים) אמר פעם ש"לכתוב רומן זה כמו לנהוג בלילה. אתה רואה רק עד לאן שהפנסים שלך מאירים, אבל אתה יכול לנסוע ככה את כל הדרך". אתם לא צריכים לראות לאן אתם נוסעים או את כל מה שתעברו בדרך. אתם צריכים רק לראות מטר או שניים קדימה. העצה הזו היא בין הטובות ביותר ששמעתי אי פעם בקשר לכתיבה ובקשר לחיים בכלל.

 ***

להפוך לסופר פירושו להפוך לאדם מודע. כשאתם כותבים ממקום של ראייה חודרת ופשטות אמיתית ואהבת אמת, יש לכם אפשרות לשפוך אור על דברים עבור כל הקוראים שלכם. הם יזהו את החיים שלהם ואת האמת שלהם במה שאתם אומרים. אל תפחדו מהחומרים שלכם או מהעבר שלכם. אם יש בתוככם משהו אמיתי, רוב הסיכויים שהוא יעניין אותנו, ורוב הסיכויים שהוא יהיה אוניברסלי. לכן עליכם לקחת סיכון ולשים רגשות אמיתיים במרכז יצירתכם. אמרו את האמת כמו שאתם מבינים אותה. כסופרים, מוטלת עליכם חובה מוסרית לעשות זאת. וזה מעשה מהפכני - האמת תמיד חתרנית.

***

יש מערכון ישן של מל ברוקס, ב"אדם בן אלפיים שנה", שבו אומר הפסיכיאטר לפציינט שלו, "תקשיב לברוקולי שלך, והברוקולי שלך יגיד לך איך לאכול אותו". וכשאני אומרת את זה לתלמידים שלי, הם מביטים בי כאילו עכשיו ירדתי סופית מהפסים. אבל זו קונספציה חשובה לכתיבה לא פחות משהיא חשובה לחיים עצמם.