ספרו ה-11 של גיל ססובר עוסק בדמותו המורכבת של המנהיג הפלסטיני החשוב ביותר בשנות המנדט הבריטי בארץ ישראל, השנים הקריטיות ביותר למאבק בין שתי התנועות הלאומיות, הפלסטינית והיהודית, הנחשב כיום בעיני רבים לאבי התבוסה הפלסטינית.
מורשתו של המופתי של ירושלים חאג׳ אמין אל־חוסייני, הפועמת אצל רבים עד היום, היא הפיכת העניין הפלסטיני לעניין ערבי בין־לאומי והיעדר כל סבלנות או אפשרות לדו־קיום בין הפלסטינים ליהודים. בעוד השפעתו עד בריחתו מהארץ באוקטובר 1937, אינה ניתנת לערעור, עולות שאלות בדבר השנים שאחרי, בין 1939 ל־1949, ובעיקר במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה.
מעמדו של מי שחבר לנאצים והימר על ניצחונה של גרמניה חוסל לחלוטין בקרב מלכי ומנהיגי ארצות ערב, והוא נמצא אשם במצבו של העם הפלסטיני, ולא כפתרון אפשרי. עד סוף ימיו נאלץ המנהיג הפלסטיני הגדול להתמודד עם האשמות מבית על היותו הגורם הראשי לפורענויות אשר באו אל ראשם של הפלסטינים.
