ממואר אופטימי מאת גדעון לב, אשר נולד ב־1935 בעיר קרלובי וארי בצ'כוסלובקיה בשם פטר וולפגנג לוֹב, גורש ב-1941 עם אמו למחנה טרזיינשטאט, שם נשאר עד שחרורו במאי 1945 – כשהיה בן עשר. יותר משליש מחייו עבר עליו במחנה, וכל בני משפחתו, מלבד אמו, נרצחו בידי הנאצים.
כיום גדעון לב הוא אב לשישה ילדים, סב ל־16 נכדים וסבא רבא לשתי נינות, המתגורר בצפון ישראל עם שותפתו לחיים, הסופרת ילידת קליפורניה ופעילת השלום ג'ולי גריי.
שמונים שנה אחרי המלחמה ההיא לב מספר בעזרת גריי את סיפור חייו, מסביר כיצד אפשר למצוא תקווה בימים אפלים ומעניק טיפּים לחיים נכונים ומלאים.
שנינו רצינו שהמצב יהיה טוב יותר בעת שעבדנו יחד על הספר. זו היתה תקופה קשה מכל הבחינות. תקופה שקשה ואפילו מגוחך לעבוד בה על ספר על תקווה ולא להתייאש. תקופה שמבהיל לכתוב בה על אנטישמיות ופייק ניוז. אך זה גם היה הזמן הנכון. בדפים האלה גדעון אינו מהרהר בתקווה ובדרכים לשפר את המצב מתוך נוחות המרחק והזמן. הוא חי את הדחיפוּת שבתקווה בזמן אמת.
