שלוש משאלות

לפעמים את מככבת במופע פומבי קטן, קומדיה, טרגדיה או מלודרמה. את רצה בבוקר לאוטובוס, עם תיק המסמכים מתנופף בעליזות ואז מועדת ונופלת על המדרכה כמו ילדה בגן. את לכודה בדממת נשימות כבדות במעלית צפופה, כשאהובך אומר משהו מרתיח (מה אמרת?), או שהבת שלך שואלת שאלה חסרת טקט או שאימא שלך מתקשרת אלייך לנייד וצווחת אזהרות קשות. את מדשדשת על פני שורת ברכיים בקולנוע, מוארת באור הטריילרים כשהפופקורן שלך צונח פתאום לחיקו של זר. עובר עלייך יום של אומללות מצטברת שבו את נאלצת להתווכח בפראות עם מישהו בעמדת כוח: פקידת בנק, עובד במכבסה, ילדה בת שלוש. את יכולה להתעלם מהצופים המחייכים בשתיקה, לנעוץ בהם מבט או למשוך כתפיים בהומור. אם את טיפוס ראוותני את עשויה לקוד קידה קטנה. לא ממש משנה מה תעשי, שכן אין לך שליטה בתפקיד שאת ממלאת באנקדוטה, שהם כבר עסוקים בניסוחה. במידת הצורך, הם ישדדו ממך עוד יותר כבוד עצמי.